כל משפחה ובתוכה כל יחיד היא יחידת מחשב בפני עצמה. כל יחידה כזו מייצרת באופן שוטף כמות אדירה של מידע מסוגים שונים. כל תמונה שקיבלנו מהגננת, כל קליפ ווידאו שצילמנו במסיבה האחרונה, כל מייל מחברת הסלולר עם קבלה חודשית הצמודה אליו, כל בלוג שכתבתנו בפייס ואנחנו חושבים שצריך לשמור – כל אלה הם מידע. והם נתקעים על המכשירים שלנו או אי שם בכדור הארץ וללא מדיניות רצופה של תהליכי מיון ושמירה הם ישארו שם עד שיסתמו את כל משאבי המיחשוב שלנו.

אפשר להעריך בסיכון נמוך לטעות שהמידע הדיגיטלי שיצרתם רק בשנתיים האחרונות שווה לכל המידע הדיגיטלי שיצרתם אי פעם בעבר. השנתיים הבאות לא יהיו שונות מבחינה זו. כל גיל ופרופיל המידע המיוצר על ידו. המידע שנוצר הוא מסוגים שונים ואפשר לסווג אותו לקבוצות העיקריות האלה: מולטימדיה (תמונות, סרטים, קול), מסמכים, הודעות (מסרונים וצ'טים), מיילים. אבל יש עוד מידע חשוב שמיוצר פעמים רבות על ידי המחשבים עצמם ולפעמים על ידינו משתמשי המחשב. נקרא לו מטה-מידע. זהו מידע על הגיבויים שעשינו או לא, מצב המחשבים ומרחב האיחסון שבהם (אוי, נגמר הדיסק), התוכנות המותקנות בהם ומידת השימוש בהן, שידרוגים, ועוד כאב ראש לא קטן – הסיסמאות. ועוד ועוד. אז כדאי לקנות לפטופ חדש בכל פעם שלא מתגברים על הבלגן של הלפטופ הקודם? לא, כי עם כל מחשב (או מכשיר ממוחשב) חדש הבלגן מתגבר באופן מעריכי...

ועדיין לא הזכרנו את המידע שאינו דיגיטלי (נקרא לו אנאלוגי) היושב על ניירות מפוזרים או בקלסרים, קסטות, ואמצעי אחסון מידע אחרים. גם הם יהפכו לספרתיים ביום מן הימים במיוחד לקראת אירוע חשוב שבו נרצה להציג סרט/מצגת פרי ידינו שבו משולבים מקורות דיגיטליים רבים ושונים – והרי לא נציג את זה בפנס קסם, נכון?

ולכל משתמש מחשב יש פרופיל תיעוד שונה. החל ממי שלא מאמין בשמירת פרטי מידע על החיים שהיו בכלל ועד למי שלא זורק אף תמונה מהעשרת אלפים שצולמו בטיול האחרון. ורובנו איפה שהוא באמצע במשקלי החשיבות השונים שאנחנו מציבים על סוגי המידע השונים.

זהו להפעם. הצגנו את הבעיה. בפרקים הבאים נדבר על הפתרונות.