קלטתי אותה בערב של "מעגל נשים" אליו זומנתי לספר על "אניתיאה". ישבה מאחור, בפינה, מישירה אלי מבטה, רגליה הארוכות והחטובות משוכלות באלגנטיות כשפלג גופה העליון בחצי תפנית כלפי הקיר שמשמאלה כאומרת : אני פה ואתם שם. לא התערבבה, לא בסבב השאלות ולא במינגלינג שלאחר המפגש. המתינה בסבלנות עד שאפרד מכל אלה שחגו סביבי ואז פנתה אלי בקול קטיפה רך ונעים שדי הפתיע אותי לעומת שפת הגוף שלה במהלך הרצאתי : "עטליה, אני נטע (שם בדוי). "אניתיאה" אני אלה, מקסים. נוכל להיפגש?" מי שמכירה אותי יודעת שבקשה שכזו בשבילי הנה כשמן זית כתית מכבישה קרה, 0.2% חמיצות בלבד-לסלט בריאות. החלפנו כרטיסי ביקור ויאללה ביי, נדבר ונקבע. יצאה מהאולם בהילוך של סטודיו C והבגד שעליה מתנפנף בהתאם, חבל על הזמן. בעניין של מי יתקשר למי במצב שלא נשלפו יומנים, קבעתי לעצמי כלל שיווקי "אניתיאי": מי שבאמת מעוניינת להיפגש איתי כמנכ"ל "אניתיאה" היא שתדאג ליצור את הקשר. על זה אמר כבר חכם סיני עתיק: לעני נותנים חכה ולא דג! מי שמרימה את החכה זכתה. אך משהו בנטע סיקרן אותי, על כן חרגתי הפעם ממנהגי ואני היא זו שהרימה את השפופ. "יופי שהתקשרת" צהלה נטע בטלפון. "מה דעתך שניפגש אצלי? אני גאה מאד בבית שלי, החניה כאן בשפע ואין צורך להיכנס העירה" וכו' ובו' וכו' "זה לא אניתיאי," אמרתי לעצמי ללא קול אך בטלפון קבענו מועד לפגישה ולקחתי את הכתובת. בהמשך יסתבר שהאינטואיציה שלי הניזונה, כנראה, מהתת מודע שלי כמאבחנת, שוב קלעה בול. הגעתי לפנות ערב לאזור של בתים צמודי קרקע בפאתי פארק רמת גן, ביניהם וילות רחבות ידיים מוקפות בחומות עטורות בונגוביליות עבות ענפים בשלל צבעים. הכול מעיד חיצונית על סביבת מגורים של משפחות וותיקות ו"מסודרות", לא בהכרח נובורישיות. הקשתי בפעמון יפני נעים צלילים ונטע הפציעה לקראתי, חיוכה רחב, עוטה טוניקה לבנה ולרגליה סנדלים בהתאם. בדרך לפינת האירוח שבפאתי הבריכה חלפנו על פני דלת סגורה שעליה שלט קטן "נטע עיצובים" וחצינו את הסלון הענק. הבחנתי שהרהיטים מכוסים בסדינים לבנים. "אוהו", חשבתי לעצמי "אני מכירה גם את הסימפטום וגם את המחלה...". על שולחן הקש שמשטחו העליון פסיפס פרחים צבעוני, המתין לנו מבעוד מועד לגין שקוף ומקסים בעיצובו, מלא בלימונדה בנענע ולידו שתי כוסות מעוצבות בהתאם. שלפתי מעיניי את מבט המאבחנת האומר ללא מילים : ".. אז מה יש לך לספר?..." ונטע שפכה. נטע בת 40 , נשואה לאורי (שם בדוי). אורי איש עסקים המרבה בנסיעות לחו"ל. הבן שרון (26, שם בדוי). לומד בבוסטון. הבת שירה (28,שם בדוי). נשואה, אם לתאומות בנות 4 ומתגוררת בלונדון. נטע מעצבת פנים מצליחה. "אז אם הכול כל כך בסדר, מדוע אני מרגישה תקועה?" התריסה נטע לעברי. "הסדינים על הרהיטים,למה?" יריתי לעברה. בול פגיעה ונטע החלה ל"זמר". זה החל כשהתאומות, בעת ביקורי מולדת, השתוללו בסלון וטינפו את הספות. אחר כך חשבה לעצמה שבלאו הכי אף אחד לא נכנס לבית אז למה להוריד. " מה זאת אומרת אף אחד לא נכנס לבית?" אני שואלת בקטנה. מתברר שנטע סיגלה לעצמה אורח חיים של "חוצנית". מזה כשנתיים היא משתמשת במשרדה הקטן, זה שמאחורי השלט "נטע עיצובים", לביצוע בלבד ואילו עם לקוחותיה היא נפגשת בבתיהם. היא מבקרת חמש פעמים בשבוע, בשעות קבועות, במועדון "כפר המכבייה" הסמוך , מדלגת מחוג ברידג' לחוג אירובי ומשם לבריכה ומשם לחוג לריקודי פלמנקו. הכול כמצוותו של הגאון הרב עובדיה "תצא בחוץ". ככל שחלפו הימים נפש חיה כמעט ולא נכנסת לביתה. חשבתי לעצמי שהתרופה להיתקעות של נטע, כבכל מקרה בו נקראתי לאבחון, נמצאת בקרב "עשר דיברות אניתיאה", הפעם בדיבר: "יהי ביתך פתוח לרווחה. בית נאה וכלים נאים אינם שווים כקליפת השום בלי אנשים!" אז מה נחוץ כדי שנטע היפה, החכמה והמוכשרת תעוף שוב: תוכנית עבודה בפיקוחי: • משימה ראשונה לנטע: להסיר את הסדינים מהרהיטים. • משימה שנייה לנטע: לתכנן כיחידה אינטגרלית. את המשרד שלה ביחד עם הסלון, באופן שהסלון ישמש, בנוסף לאירוח, כגלריה לעבודות העיצוב המרהיבות של נטע. • נחוצה יועצת פנג שוואי מיומנת כמכוונת לתכנון הנ"ל ולהסרת רוחות רעות בקומת המגורים העליונה. לא יהיו יותר "חדרי ילדים" . מעתה " חדרי אירוח" ! • נחוצה יועצת שיווק כדי למתג את נטע ולתכנן ביחד איתה כיצד לקיים ולשווק "בית פתוח" ביום קבוע בשבוע למפגש עם לקוחות פוטנציאליים. כל הבא- ברוך הבא. קייטרינג חיצוני (אוכל בריאות נטול גלוטן) - בשום אופן לא על ידי נטע. (אפשר להקפיא את השאריות ולקחת בצידנית לכפר המכבייה, במקום לאכול שטויות במזנון...). למותר לציין ש"אניתיאה" שבניהולי תספק את המומחיות להן תידרש נטע, בכפוף לתוכנית העבודה: יועצת פנג שוואי, יועצת שיווק וקטרינג "עד הבית". תסגרי אצלך ביומן : יום ד'--.9.12 , בשעה 20:00, בית פתוח אצל "נטע עיצובים", רחוב ששון, פינת רחוב שמחה, ליד פארק רמת-גן.