שימוש בדפוסי לשון חיוביים מקדמים תהליכים מטרות ותוצאות בשיחה עם ילדים

 (ניתן ליישם עם בוגרים ומבוגרים).

צור ראפור! בזכות התכווננות לילד שמולך, נוצרת באופן בלתי מודע קבלה שלך כשותף משמעותי ובעל ערך בשיחה. הישאר ככל האפשר בגובה העיניים והימנע מלהשתמש בשפת גוף ומבטים שעלולים ליצור אצל הילד תחושה שאתה מתעלה מעליו.

הימנע משימוש במילים כגון: למה, איך זה ש..., לא, טעות, לא נכון, אבל, אף פעם, תמיד, חייב (מוכרח), יודע, משום למילים אלה יש קונוטציה שלילית ולכן הן בלתי שימושיות עבור תת-המודע של הילד.

השתמש במילים כגון: אשר, לפעמים, היטב, טוב, מעולה (מצויין), לעיתים קרובות, אולי, אפשר, יכול, להרגיש. למילים אלו יש משמעות אופציונלית והן מסייעות לילד לחפש בלא-מודע שלו אחר תגובות הולמות שייצרו את התנהגות הרצוייה.

דבר מתוך מקום של הזדמנויות ואפשרויות (וכאשר אתה..., מה יקרה כאשר..., היית אז גם..., נניח ש...) כדי לאפשר לילד לגלות שיש לפניו כמה אפשרויות בחירה.
הילד לא צריך להגן על עצמו. ההתנהגות שבגללה מתקיימת השיחה, היא תוצאה של הבחירה הטובה ביותר מבין האפשרויות שעמדו לרשותו של הילד בזמן נתון.

שקף לילד בדרך החשיבה, התחושות, הרצונות והעשייה שאתה שותף לו בחיפוש אחר פתרון ממשי לבעייה.

הייה ברור, קצר וחד-משמעי בתקשורת שלך.

השתמש בשפת גוף פתוחה ומאפשרת.

הימנע משימוש ב"אג'נדה סמוייה".

עודד את הילד להשתמש במיומנויות ובכישורים שלו כדי להתמודד עם הבעייה.
אפשר ל-90% מהשיחה להתמקד במה שטוב, ביתר הזמן התמקד במה שאפשר לשפר. השתמש בדפוסים לשוניים שיובילו את הילד לבחור בהתנהגות חיובית.

הישאר כל משך השיחה ב"כאן ועכשיו" ואל תאפשר לקונוטציות של מערכת היחסים שלך עם הילד בעבר או בעתיד להשפיע על השיחה.

עודד מציאת פתרונות והצע אפשרויות ("רעיון מצויין, על איזו אפשרות נוספת אתה יכול לחשוב?").

הימנע מקריאת מחשבות. אל תשתמש בביטויים כגון "אתה בטח חושב שאני...". התבטאויות מסוג זה יוצרות הרבה "רעש" בתוך התקשורת והתנגדות מצד תת-המודע.
למה שהאחר חושב, רוצה וחש יש חשיבות: הימנע מלהגדיר לאחר את רצונותיו (אבל אתה "חייב" ל...); לכל אחד יש הזכות להגיד כן או לא.