לחבק את הרגע

בשבת שעברה, זו שלפני השריפה הגדולה,

בשעת אחר צהרים, לאחר ביקור משפחתי,

עצרנו שלא כהרגלנו, בכרמל,

לא הרחק מאוניברסיטת חיפה, אני ובן זוגי.

שמש נעימה שלחה קרניים חמימות,

שמים כחולים מעל,

צעדנו בשבילי הכרמל,

רגלינו דרכו על אבנים שהיו פזורים על ההר,

ועל האדמה היבשה,  

מעניין בני כמה העצים האלה,  תהיתי.

וכמה האבנים הללו מעניינות !

היתה תחושה של משהו קדום, נצחי.

שום תחושה של בהלה או של בהילות לא היתה.

נהנינו מהמראה שנראה כאילו יתקיים לעד.

לידינו ישבה משפחה וכמנהג הישראלים עשו על האש,

ברקע הם השמיעו מוסיקה,

וזוג אחד אף רקד לצלילי המוסיקה.

נפעמתי. איזה יופי!

גם אנחנו צריכים לקחת את המשפחה ולבוא לכאן, אמרתי.

לא היתה תחושה של אסון ברקע.

כמה ימים אחר כך ארעה השריפה הגדולה

שריפה שגבתה מחיר כבד הן להר לצומח ולחי, והן לאדם.

לחבק את הטבע, לחבק את הרגע, כאן ועכשו.

קישור לדיון בפורום

http://www.bizmakebiz.co.il/forum/messages.aspx?TopicID=77090