לפיכך אנחנו חייבים

 בסבב הקריאה בהגדה בליל הסדר, קראתי את הקטע הפותח במילים "נשמת כל חי".

הקטע הוא שיר הלל והודיה לבורא עולם.

נבצר מאתנו להודות  על כל הטוב, אומר הכתוב:

"אילו פינו מלא שירה כים...וידינו פרושות כנשרי השמים...אין אנחנו מספיקים להודות לך"

והוא מפרט על מה אנחנו מודים: "ממצרים גאלתנו, ברעב זנתנו...מחליים רעים דליתנו" וכו'

ההגדה נכתבה כמה מאות לפנה"ס וכבר אז הכירו כותביה בחשיבות התודה.

אחד הדברים שממליצים בכל ספרי ההתפתחות האישית - להודות.

להודות על מה שיש. לשים לב מה טוב בחיים שלנו,  

לראות את חצי הכוס המלאה.

להודות על מי שאנחנו, בדיוק כפי שהננו בלתי מושלמים אך מיוחדים,

תודה כמגביר אושר.

תודה היא צעד ראשון בדרך לשינוי.

הכרת תודה מאפשרת  להעריך את מה שיש,

ומשפיעה לטובה על רמת שביעות הרצון מהחיים

התודה מאפשרת למחשבות החיוביות לחלחל פנימה,

וכשהן מחלחלות הן מתעצמות, ויוצרות תחושות של סיפוק.

"תודה על כל מה שבראת

על אור עיניים,

חבר או שניים,

על מה שיש לי בעולם

פינה לשבת

אשה אוהבת...

שבשבילם אני קיים" (עוזי חיטמן)