הכלב הוא חיה חברתית ועוד מימי קדם חי הכלב בלהקות בדיוק כמו אבות אבותיו הקדמונים הזאבים ולמעשה נמצא את אותו המבנה החברתי אצל כל הכלביים. כחיית להקה הכלב זקוק מאוד לתחושת שייכות, דבר שמשפיע על התנהגותו, רגשותיו והדרך שבה הוא רואה את החיים ובעיקר כיצד הוא מגדיר את עצמו בתוך הלהקה, דבר המשליך באופן ישיר על תחושת הביטחון או חוסר הביטחון של הכלב.

בלהקת כלבים (ואפשר לראות זאת כשעוקבים אחרי התפתחותם של גורים) החוקים מאוד ברורים וחד משמעיים. אין שם אולי, אין הצבעה דמוקרטית, אין משאל עם. וככל שחייו של הגור בביתנו יהיו פשוטים ברורים ועקביים, כך הוא יפתח את ביטחונו האישי ויוכל להסתגל לסביבה האנושית בקלות יחסית.

רבות נכתב כבר על רבבות הכלבים ואף למעלה מזה המורדמים בארץ מדי שנה. בכל שנה נפלטים גורים כמו גם כלבים בוגרים ולאחרונה אף נחשפתי לתופעה מכוערת במיוחד של נטישת כלבים קשישים בצב"ח, עמותות, כלביות הסגר. נראה שנעשינו קהי חושים וחמלה היא רק מילה במילון של אבן שושן.

גורים רבים מושלכים לרחוב משום שלא לימדו אותם היכן עליהם לעשות צרכים, בגלל נשיכות והרס של צעצועים, חלקי לבוש, או אביזרים יקרים יותר (כמו משקפיים, שלטי טלוויזיה, סמרטפונים, צעצועי ילדים...). כלבים רבים נפלטים מביתם בשל הפרעות בהתנהגות הכוללות הרס, יללות בלתי פוסקות, תוקפנות בלתי נשלטת ועוד. ובכל מקרה, אין זו אשמתם של כלבים אלה, אנחנו צריכים ללמוד איך ובאיזה מינון לתת לכלבנו את החיבה והאהבה שהוא זקוק לה ושיוכל להכיל, להבין ולפרשה נכון.

כיצורים המפותחים שבין היונקים בעולמנו, אנחנו צריכים להגיע להבנה טובה את עולמם של הכלבים, איך הם מתנהגים ולמה ובעיקר באילו מצבים איזו התנהגות מסמלת את מצב רוחם, את תחושת הביטחון או חוסר הביטחון שלהם, את מצבם הרגשי והמנטאלי. חשוב מאוד שנבין איך הכלבים חושבים וכיצד ההתנהגות שלנו משפיעה על התנהגות הכלב/גור ביחסי הגומלין שבינינו לבינו.

אנשים נוהגים לחלק "ציונים" לכלבים שלהם וכאשר הכלב לא ממש מבין מה רוצים ממנו, יש לבני האדם נטייה לכנותם כ"עקשנים" או "טיפשים", בעוד שלמעשה הם פשוט קורבנות של גישה לא נכונה לאילוף, חוסר תקשורת נכונה או קצר בתקשורת בינינו לבין הכלב.

עלינו לזכור כי הגור החמוד שזה עתה הבאנו הביתה יכול ללמוד רק את מה שאנחנו מלמדים אותו!  ובאין הדרכה והכוונה, כל גור יתפתח בהתאם לאופיו ותכונותיו הגנטיות. כגור כלבים הוא ילך בעקבות סקרנותו הטבעית ונטיותיו הגנטיות ועם הזמן יהפוך לכלב בריא אך בתא המשפחתי הוא יהפוך למטרד.

כלבים רבים הולכים לאיבוד ונפלטים מביתם בגלל הסיבות המובאות כאן, יותר מכל סיבה אחרת נוספת:

• יש בעלי כלבים ש"מתאהבים" בכלב שהם ומתמכרים לכל ניד וזיע של הכלב – כלב מפונק איננו בהכרח מאושר, לרוב ההתנהגות האובססיבית של הבעלים מצמיחה כלב תלותי, היסטרי ותשומת הלב המוגזמת  הזו היא פקטור להעצמת התופעה של חרדת נטישה. אהבה היא צורך אנושי וכשאנו חסרים אותה יש לנו תחושה קשה של חסך רגשי אבל זהו צורך שלנו; הכלב לא מסוגל להכיל, להבין וליהנות מהרעפת אהבה מוגזמת שברוב המקרים גם לא לוקחת בחשבון את התנהגותו של הגור/הכלב בזמן הענקתה ובמרבית המקרים אנחנו מבלבלים את הכלב ומעבירים לו מסרים סותרים.
• יש אנשים שמאמינים ש"לא צריך להתערב בטבע" ועל כן הם נוטים להשאיר את הכלב "כמו שהוא טבעי" לא מאולף. גור הגדל ללא הכוונה וניתוב, הופך לכלב פרוע, קופצני, תובעני ולעתים אף תוקפן. כלב לא מחונך הופך למטרד, וכשנגוזה ההתלהבות הראשונית בעודו גור חמוד וקטנטן, הכלב הופך לבלתי נסבל; אלא שאז בדיוק נמאס לבעליו והוא מושלך החוצה מביתו.
• יש אנשים שמאמינים ואף מאוד נעלבים מהכלב שלהם בטענה שהכלב שלהם מתנהג בצורה "רעה" כדי "לעשות דווקא, בכוונה תחילה (כאילו "להכעיס") או כדי להתנקם"; זוהי האנשה של הכלבים והיא גורמת להם לעוול. כלבים הם לא פנקסנים והם לא שומרים טינה והם לא עושים דווקא וגם לא מתנקמים.

במקום לחפש את התירוצים עלינו להבין כי להיות בעלים לכלב, משמעו אחריות!! אחריות להעניק לו קורת גג, מזון ראוי, טיפול רפואי שוטף ובמקרי חירום; כמו גם ללמד, לכוון ולנתב את התפתחותו של הגור שלנו בהתאם לצרכים שלנו, בהתאם למנטאליות המשפחתית שלנו, בהתאם לערכים שלנו. כל תא משפחתי מאופיין בתרבות שונה, ערכים מעט שונים, איסורים והיתרים השונים מבית לבית. הכלב יכול להסתגל לחיים בכל משפחה ובתנאי שנלמד אותו ונעזור לו להתאקלם.

אפשר להסתכל על גידול הגור כשווה ערך לגידול ילדים. הוא מצריך הגבלה סבירה של פעילות ויצירת מסגרת של גבולות ואף ניתן להטיל עליו אחריות; ולו רק על ידי ביצוע פקודות בסיסיות מדי פעם. סדר יום מאורגן ומסגרת יציבה הם צורך בסיסי של הגור/הכלב כחלק  מתהליך ההתאקלמות שלו. כאשר הגור/הכלב יודע בבירור מה מותר לו בבית ומה אסור, הידיעה וההבנה הברורה הזאת תקנה לו תחושה של יציבות ובטחון אישי.

אילוף למשמעת מצריך גם הצמדות לפקודות בודדות, קצרות ופשוטות, תעניק לגור הצעיר הזדמנות נאותה ללמוד ולהתנהג בהתאם. הדרך להביאו לכדי ביצוע הפקודות צריכה להיות תוך שימוש בחיזוקים חיוביים והכוונה נכונים ולא על ידי "שוחד" או "עונשים". כללי המשחק הם - סבלנות, עקביות והתמדה!

מצדנו ישנה המחויבות להיות הוגנים ולא להגיב בצורה רגשית קיצונית, אלא בצורה שקולה ועקבית.  תגובות קיצוניות מובילות מכורח המציאות להתדרדרות במערכת היחסים החדשה והרגישה ההולכת ונבנית.