בכזאת קלות אני מגדלת בגינת הנפש שלי עשבים שוטים, קוצים ודרדרים. לא צריך לעבוד קשה בכלל כדי שהם יצאו. הם באים מאליהם, צצים בכל פינה, בלי שאני מבקשת, בלי שאני רוצה. והם מתפשטים בפראות, מתרבים וצומחים מעלה ולצדדים. ירוקים,  אך חסרי יופי, חסרי מטרה. הפחדים שלי, הייאוש, תחושת הבדידות והכעס. מצמיחים שורשים, מחלחלים לי בנשמה...
עד שאני אומרת די! הגיע הזמן לטפל בגינתי, הרי היא רק שלי. אני מחליטה שאני רוצה לחשוב אחרת, להיות אחרת ואני מתחילה בתפילה פשוטה לאלוקים ,שייתן לי חכמה, בינה ודעת לטפל בגינת נפשי. אני מדמיינת איך תראה הגינה שלי, איפה אזרע את שמי, את ברכותיי. היכן אניח שתילי פרחים צבעוניים, בצלים שיצמחו רק בעוד חודשים, שתילי עצים שייהנו מהם ילדי ונכדי. מדמיינת את עצמי הולכת בגינתי בין הפרדסים, בין מעיינות השפע, הצבעים, הריחות והרוח הטובה שמפזרת את אבקת הפרחים לגינות של אחרים. כל הקוצים והדרדרים נעלמים מאליהם ועשב השפע צומח לחיות השדה, לציפורים, לחרקים שבאים ליהנות מגינתי. גינת הנפש שגידלתי.הכנס טקסט כאן