יש רגע אחד אחרי הפרידה שבו את מבינה שלא איבדת את הזוגיות שלך.

איבדת את האשליה שהיית בתוכה,

את הסיפור כפי שאת ראית אותו.

זה רגע כואב שמטלטל את כל ההוויה שאת.

פתאום את נזכרת בעוד משפט שאמר,

בעוד שתיקה שלך, כי חשבת שכך תיצרי שקט והרמוניה בבית.

הרבה פעמים שמת אותו ואת הילדים קדימה ואת  עצמך רק אח"כ.

ופתאום הכול מתחבר.

לא כי משהו השתנה בסיפור, את השתנית.

בזמן שהיית בתוך הקשר, ראית את המציאות דרך המשקפים של התקווה.

האמנת שאם רק תראי יותר אהבה, תכילי יותר, לא תעשי סיפור מכול משפט שאומר לך,

הכול יסתדר בסוף.

אבל זו הייתה תמונה שחיית בעיקר בתוכך.

אבל אז מגיעה ההתפכחות וההתפקחות

 ומגיע הרגע שבו יש לך את האפשרות במידה ותבחרי בה,

לספר סיפור חדש כשאת כבר אדם אחר.