מדיטציה - היא כלי טכני לביצוע פעולה עצמית על נפש האדם.
כתוצאה מתרגול טכניקות מדיטציה, מצב התודעה של האדם משתנה ביחס למצבי התודעה השכיחים אצלו בעת ההתנהגות והפעולות היומיומיות.

ישנן עשרות, או אולי מאות טכניקות שונות של מדיטציה שהתפתחו באופן עצמאי בתרבויות שונות בעולם.

המכנה המשותף לטכניקות מדיטציה שונות, הוא האפשרות לבצען באופן עצמאי, כלומר, מדיטציה תהיה תרגול של האדם מול עצמו. כך שכל טכניקה הדורשת לשם תירגול מגע עם קבוצה של אנשים אינה נחשבת כטכניקת מדיטציה. אולם, תרגול מדיטציה יכול להעשות בקבוצה בה כל אדם מתרגל לבד.

המדיטציה התפתחה במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות וקשה להגדיר במדויק את מקורה. בסין מיוחסת המצאת המדיטציה לדמות מיתולוגית בשם פו הסי שנחשב גם למחבר האורקאל הסיני אי צ'ינג. בהודו מוזכרות טכניקות מדיטציה בכתבים מהאופנישדות כדוגמת הויג'איה טנטרה. בהתחשב במקורות הללו ניתן לשער כי תרגול מדיטציה לשמה התקיים בהודו כבר במאה החמש עשרה לפני הספירה והתקיים בסין כמה מאות שנים קודם לכן. באירופה הפאגאנית בוצעו טקסים שניתן להגדיר אותם כטכניקות מדיטציה בדתות שונות כולל הדת ההלניסטית והדת הדרואידית לפני המאה העשירית לפני הספירה. המבשרים של המדיטציה המודרנית היו דווקא המוסלמים הסופים שהתרגולים שהם פיתחו היוו את הבסיס לעבודתם של מומחי המדיטציה המודרניים גורודייף ואושו.

החל מסוף המאה ה-19 חדרו טכניקות מדיטציה מזרחיות למערב והופיעו אף סינתזות מערביות המבוססות עליהן.

מדיטציה ביהדות

בספרות ובמסורת היהודית כמעט אין אזכורים למדיטציה או לטקסים המזכירים תירגולי מדיטציה מקובלים. בין המקורות המועטים למדיטציה ביהדות ניתן למצוא תרגול של זרימת אור אצל , שפותח על ידי אושו לטכניקה בשם האור הזהוב. האדמו"ר החב"די יוסף יצחק שניאורסון מציע באחד ממאמריו לשבת ולהביט בתוך חושך "עד שייראה אור", תרגול הזהה לחלוטין למדיטציית החושך הטיבטית המפורסמת, ואילו האדמו"ר מפיאסצנה, היה למעשה היחיד מתוך היהדות הרבנית המסורתית שגילה את המדיטציה בעצמו ואף פיתח מספר תירגולים פשוטים כדי להגיע לחוויה מדדטיבית.
הדוגמה הבולטת ביותר למדיטציה במוסרת היהודית היא ההתבודדות שהינה הפולחן המרכזי בחסידות ברסלב. בטקס הזה המתרגל נדרש להמצא במקום מרוחק מאנשים אחרים ושם הוא אמור "לשוחח" עם אלוהים בשפה יומיומית על הנושאים המטרידים אותו. תרגול זה הינו תרגול מדיטציה מובהק, למרות שהחסידים אינם רואים בו תרגול , אלא פולחן דתי.
בקבוצות מסוימות ביהדות המודרנית האלטרנטיבית ישנם תירגולים המכונים בשם המסחרי "מדיטציה יהודית", אלא שאלו אינם מסתמכים על מקורות יהודיים אוטנטיים וברב המקרים אף אינם יכולים להקרא "תרגולי מדיטציה".

מדיטציה היא הרפתקה, ההרפתקה הגדולה ביותר שהתודעה האנושית יכולה לבחור. מדיטציה היא רק להיות בלא לעשות דבר – אף פעולה, אף מחשבה, אף רגש. אתה רק קיים, וזה תענוג עילאי. מאין בא התענוג הזה, כשאינך עושה דבר? הוא בא משום מקום, או שהוא בא בכל מקום.

הוא אינו נגרם, מכיוון שהקיום עשוי מהחומר הנקרא אושר. 

כשאינך עושה שום דבר – מהבחינות הגופנית והמנטלית באף מישור, כשכל הפעילויות פסקו ואתה פשוט קיים, רק הווה, זאת מדיטציה. אינך יכול לעשות זאת, אינך יכול לתרגל זאת: עליך להבין זאת. 

בכל פעם שאתה יכול למצוא זמן כדי רק להיות, השֵל כל עשייה. גם חשיבה היא עשייה, גם ריכוז הוא עשייה, גם הגות היא עשייה. אפילו רק לרגע אחד אינך עושה דבר ואתה רק במרכז שלך, רגוע לגמרי – וזאת מדיטציה. וברגע שתפסת את היכולת הזאת, אתה יכול להישאר במצב הזה ככל שתרצה; לבסוף אתה יכול להישאר במצב הזה עשרים וארבע שעות ביממה. 

ברגע שנעשית מודע לדרך, שבה ההוויה שלך יכולה להישאר לא מופרעת, לאט לאט אתה יכול להתחיל לעשות דברים, כשאתה שומר בערנות שהווייתך לא תופרע. זה החלק השני של המדיטציה – תחילה לימוד איך רק להיות, ואז לימוד פעולות קטנות: שטיפת הרצפה, רחצה – מתוך שמירה על מרכוזך. אז אתה יכול לעשות דברים מסובכים. לדוגמה, אני מדבר אליך, אך המדיטציה שלי אינה מופרעת. אני יכול להמשיך לדבר, אך במרכז שלי אין אפילו אוושה; הוא רק שקט, שקט לגמרי. 

לכן מדיטציה אינה נגד עשייה. לא תיאלץ לברוח מהחיים. היא פשוט מלמדת אותך דרך חיים חדשה: אתה הופך למרכז הציקלון. חייך ממשיכים. למעשה, הם ממשיכים ביתר עוז – ביותר שמחה, ביותר בהירות, ביותר חזון, ביותר יצירתיות – אך עם זאת אתה רחוק, רק צופה על הגבעה, פשוט רואה את כל אשר מתרחש סביבך. 

אינך העושה, אתה הצופה.  

זה כל הסוד של המדיטציה, שאתה נהיה צופה. העשייה ממשיכה במישור שלה, אין כל בעיה: חוטב עצים, שואב מים מהבאר. אתה יכול לעשות דברים, קטנים וגדולים; רק דבר אחד אינו מורשה – אסור שיאבד המרכוז שלך.

אותה המודעות, אותה ההתבוננות צריכות להישאר ריקות לגמרי מעננים ללא הפרעות.

ההתבוננות היא מדיטציה.

מושא התבוננותך אינו חשוב.

אתה יכול להתבונן בעצים, אתה יכול להתבונן בנהר, אתה יכול להתבונן בעננים, אתה יכול להתבונן בילדים משתובבים. התבוננןת היא מדיטציה. מושא התבוננותך אינו העיקר. האיכות של הצפייה, האיכות של להיות מודע וערני – היא המדיטציה. 

זכור דבר אחד: מדיטציה משמעה מודעות. כל דבר שתעשה במודעות הוא מדיטציה. אין זו שאלה של פעולה, אלא האיכות שאתה מביא לפעולתך. הליכה יכולה להיות מדיטציה, אם אתה הולך בערנות. האזנה לציפורים יכולה להיות מדיטציה, אם אתה מאזין במודעות. רק האזנה לרעש הפנימי של שכלך יכולה להיות מדיטציה, אם תישאר ערני ודרוך.

כל הנקודה היא, שאסור לאדם לנוע מתוך שינה. אז כל דבר שאתה עושה הוא מדיטציה.

הצעד הראשון במודעות הוא להיות ערני מאוד לגוף שלך. לאט לאט האדם נעשה ער לכל מחווה, לכל תנועה. וככל שאתה נעשה מודע, יתחיל להתרחש נס: דברים רבים שנהגת לעשות קודם פשוט נעלמים: הגוף שלך נעשה רגוע יותר, מתבונן יותר. שלווה עמוקה מתחילה לשרור אפילו בגוף שלךת מוסיקה דקיקה פועמת בגופך. 

התחל להיות מודע למחשבותיך; אותו הדבר צריל להיעשות בנוגע למחשבות. הן עדינות מהגוף, וכמובן, גם מסוכנות יותר. וכשאתה נעשה מודע למחשבותיך, תהיה מופתע ממה שקורה בתוכך.

אם תכתוב כל דבר שקורה בכל רגע, מצפה לך הפתעה גדולה. לא תאמין שזה מה שקורה בתוכך. ולאחר עשר דקות קרא זאת – תראה שֵֹכֶל משוגע בפנים!

מכיוון שאנחנו לא מודעים, כל השיגעון הזה ממשיך לזרום כזרם תחתי. הוא מושפיע על כל דבר שאתה עושה, הוא משפיע על כל דבר שאינך עושה; הוא משפיע על הכל. והסכום הסופי שלו יהיה החיים שלך! לכן המשוגע הזה צריך להשתנות. והנס של המודעות הוא, שאינך צריך לעשות דבר מלבד להיעשות מודע. 

 תופעת ההתבוננות עצמה משנה אותו. לאט לאט המשוגע נעלם, לאט לאט המחשבות מתחילות להסתדר בתבנית מסוימת; האי-סדר שלהן איננו, הן הופכות לעולם שלם יותר. ואז שוב שלווה עמוקה יותר שוררת. וכאשר הגוף והמחשבות שלך שלווים, תראה שהם גם מכווננים זה לזה, יש גשר.

כעת הם אינם רצים בכיוונים שונים, הם אינם רוכבים על סוסים שונים. בפעם הראשונה יש התאמה. והתאמה זאת עוזרת מאוד לעבוד על הצעד הבא – שהוא להיעשות מודע לתחושותיך, לרגשותיך, למצבי הרוח שלך. 

זו השכבה העדינה ביותר והקשה מכולן, אך אם אתה יכול להיעשות מודע למחשבות, אז זה רק צעד נוסף. מודעות עם מעט יותר עוצמה הכרחית, ואתה מתחיל לשקף את מצבי רוחך, את רגשותיך, את תחושותיך. ברגע שאתה מודע לכל השלושה, הם מתאחדים לתופעה אחת. וכשכל השלושה הם אחד – פועלים יחד בשלמות, מהמהמים יחד, אתה יכול להתחיל לשמוע את המוסיקה של כל השלושה; הם נהפכו לתזמורת – אז הרביעי מתרחש, זה שאינך יכול לעשותו. הוא מתרחש מרצונו הטוב. זאת מתנה מהשלם, זה פרס לאלה שעשו את השלושה.

והרביעי הוא המודעות המוחלטת, אשר הופכת את האדם לער. האדם נעשה מודע למודעות שלו – זה הרביעי. זה עושה אדם לבודהא, הער. ורק באותה ההתעוררות האדם מגלה מהי התעלות. הגוף יודע הנאה, השכל יודע שמחה, הלב יודע אושר, הרביעי יודע התעלות. התעלות היא המטרה של הסאניאסין, של להיות מחפש, ומודעות היא הדרך אליה. 

הדבר החשוב הוא שאתה ערני, שלא שכחת להתבונן, שאתה מתבונן... מתבונן... מתבונן. 

ולאט לאט, כשהמתבונן נעשה מוצק יותר ויותר, יציב, חסר תנודות, שינוי מרחש. הדברים שבהם התבוננת נעלמים. 

 בפעם הראשונה המתבונן עצמו הופך למושא התבוננות, הצופה עצמו נעשה הנצפה, הגעת הביתה.