ב5 באוגוסט הייתי במופע של ענת, "על נשים ונפלאות".
אכן זה היה בדיוק כמו השם: סופר על נשים וזה היה נפלא מאד. ניכר שענת היא מספרת סיפורים וחיית במה אדירה. כריזמטית, מרתקת ומצחיקה.
במשך שעה וחצי, בערך, ענת סיפרה בצורה קולחת סיפורים משעשעים על נשות משפחתה העיראקית, תוך כדי שהיא משתפת ומשלבת אנשים מהקהל. קולות הצחוק היו רמים ותכופים ובד בבד היו מקומות שאפשר היה לנגב דמעה קטנה- כי הסיפורים והדמויות הנשיות שעליהן סופרו הסיפורים באהבה גדולה, הן דמויות אנושיות ומרגשות.
נהניתי מהמופע כולו ולא היה רגע אחד דל, אך התרגשתי מאד מתגובה של מישהו מהקהל, איש מבוגר ממוצא עיראקי שהודה לענת על הכבוד שהיא מביאה לעדה במופע הזה. הוא שיתף בקצה המזלג את סבלו ותחושותיו הקשות כנער במדינת ישראל של פעם בה התיחסו אחרת לאנשים שאינם אשכנזים. חשבתי לעצמי כמה שזה עצוב שכך היה ועדיין נמשך- אולי לא לגבי אנשים מעדות המזרח {ואולי עוד כן, איני יודעת} אבל זה נכון לגבי היהודים הבאים מאתיופיה. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד בהתיחסות אחד לשנו ובאופן בו אנו מקבלים אנשים אחרים. בכל מקרה, בעיני, המופע של ענת הוא סוג של שליחות ונשאר לי רק להגיד: יישר כוח!
