קשה לי להיות ברורה בכל הנוגע למריאנה. אני כותבת עליה מתוך תחושה פנימית שלי מחווית צילומי על ידיה.
מריאנה היא בעיני ילדה באיצטלה של אישה. ילדה, בזכות התמימות , הרוך החיוך הקטן והעיניים המשדרות טוב לב. אפילו בשישים שניות שלה, כשהיא מספרת על התחלת היכרותה עם המצלמה היא חיה את דבריה. ומצד שני האישה האחראית, האכפתית, עם נתינה אין סופית היא אדם החי את המקצוע שלו. נהניתי מכל רגע בצילומים. אני היא זו שאינה אוהבת להצטלם ומרגישה שכל "חלקה טובה" אצלי לא נראית טוב בצילום. מריאנה הקדישה לי ,את מלא זמנה כשהיא מרגיעה אותי ומצלמת שוב ושוב אם ראתה שאני מסויגת. הרעיפה עלי מחמאות ויצאה מעורה לתת לי הרגשה טובה. אכן זו הפעם הראשונה מזה זמן שנהניתי להביט בתמונותי, והפעם הראשונה שהעליתי תמונות בפייסבוק [כפי שראיתם]. היא שלחה לי מיד למייל כדי שאוכל למלא את סקרנותי, שלחה לי דיסק וכבונוס אף נתנה לי לבחור תמונות לצילום רגיל. המון תודה מעומק הלב לך מריאנה,
אין כמוך!!!!.
