מעולם לא היה מקצוע הביטוח ידוע כמקצוע פשוט. הוא דורש לא רק הבנה במספרים וסעיפים, אלא גם יכולת אנושית: להקשיב, לחייך, ולדעת מתי להושיט יד לצעיר מתבלבל. הסיפור שלהלן מלמד כי לעיתים לא המנוסה הוא שמנצח, אלא דווקא זה המוכן ללמוד וגם ללמד את מוריו.
חניכה נכונה מעשה בסוכנות ביטוח
בְּסוכנות ביטוח ותיקה, התקבל לעבודה סוכן צעיר ורענן יהוידע שמו. בוגר מצטיין של המכללה לסוכני ביטוח בישראל. יהוידע הגיע מלא להט, עם קלסרים חדשים, חליפה מעט גדולה עליו, ועיניים נוצצות כמו ילד ביום הראשון לבית־הספר.
מנהל הסוכנות, גדיד, החליט להצמיד ליהוידע חונך ותיק צדוק, שכבר ראה הכול: פוליסות, הצפות, תאונות, אפילו כלב שנתבע על נשיכה.
צדוק ראה בצעיר איום על שארית תהילתו והחליט לייאש אותו. “אקח אותך לאגוז הקשה ביותר לפיצוח,” אמר בחיוך עקום. וכך הוביל את יהוידע אל עזרי, מנכ״ל קשוח שמעולם לא רצה לבטח אצלם.
“שלום לך,” אמר צדוק, “הבאתי לך בוגר מצטיין.” ואז נעלם מאחוריו, ממלמל “בהצלחה”…
יהוידע, נותר לבדו, החל לגמגם. הוא שלף את כל מה שלמד במכללה, פיזר דוגמאות מבולבלות, וקולו רעד. עזרי הביט בו ופתאום נזכר בעצמו בצעירותו גם הוא עמד פעם כך, מבוהל מול מנכ״ל, מגמגם מילה אחר מילה.
במקום לסגור את הפגישה, סובב עזרי את הקלסר אליו ואמר: “לא כך מציגים פוליסה. בוא, נתקן.” השניים ישבו יחד, מחקו סעיפים, הוסיפו כיסויים, שיפרו את ההצעה עד שנחתמה.
יהוידע יצא נרגש למסור את הצ’ק השמן למנהל הסוכנות. צדוק, שחיכה במסדרון, ראה אותו חולף על פניו, והרגיש בלב תערובת של חרטה ושמחה לאיד.
בלשכת המנהל התבררה התמונה: גדיד חייך ואמר ליהוידע, “כל הכבוד. מעתה התיקים הקשים ביותר שלך יהיו. על כל פיצוח עמלה שמנה.”
ואילו לצדוק פנה ואמר: “אתה חונך מצטיין. מהיום אינך מוכר פוליסות אלא מחנך את הדור הבא. שכרך יהיה אחוז מהצלחתם.”
כך יצאו שניהם מרוויחים: האחד חונך נצחי, והשני פותר חידות ביטוח קשות.
אחרית דבר
כל סוכנות וכל ארגון יודעים: אין חניך בלי חונך, אך לעיתים אין חונך בלי חניך.
ומי שחשב כי תחרות היא הדרך למד שחניכה נכונה מביאה ברכה כפולה: גם למורה וגם לתלמיד.
ואם תרצו , גם לעמלה השמנה.
