בכי, השתטחות, צעקות, מכות, נשיכות, צביטות, סף תסכול נמוך.....

העדר יכולת לתקשר, ויסות חושי לקויי והבנת הסיטואציה החברתית באופן אחר, הם עיקר הגורמים להתפרצויות זעם אצל ילדים עם אוטיזם. אכן, ילדים עם אוטיזם נוטים יותר להציג התנהגויות מאתגרות.

ישנם עוד פרמטרים המשפיעים על התנהגות הילד, כגון : גיל, שלב התפתחותי, התנהלות הסביבה הבייתית והפרעת קשב וריכוז שנמצאה כקשרה לאוטיזם.

חשוב לדעת לבדל את הסיבה להתקפי הזעם כדי ללמד את הילד התנהגות חלופית לתקשורת נאותה והשגת מטרותיו. לא מעט פעמים אני מוצאת שההורים נוטים לוותר / להכנע לילד עם אוטיזם מסיבות רבות אישיות ובכך מקבעים אצלו את ההתנהגות המאתגרת ומורידים את סף התסכול.

אדם עם אוטיזם זקוק לשגרה, מנטרות חזרתיות ועקביות. אך מה לעשות שהעולם אינו פועל כך? הדבר מאד מבלבל, מציף ומעלה חרדה, מצב בו האדם מתקשה להתמודד איתו באופן ראוי ונשלט.

כדי להפחית את התקפי הזעם יש לסייע במספר אופנים :

-->-->1.      -->-->לעשות הכנה מראש לכל שינוי או מעבר.

-->-->2.      -->-->חשוף את הילד באיטיות ובהדרגה לתכנים וסיטואציות שונות. בתחילה בסביבה מוכרת ובטוחה.

-->-->3.      -->-->למד את הילד התנהגות נאותה חלופית.

-->-->4.      -->-->סייע לילד ולמד אותו להמשיג במילים את תחושותיו (לוורבאלים שביניהם).

-->-->5.      -->-->חזק את הילד באופן משמעותי בכל פעם שמתנהג באופן ראוי.

-->-->6.      -->-->אל תלמד את הילד שהוא מקבל את מבוקשו בזמן התקף זעם.

ילד עם אוטיזם המגיב רבות בהתקפי זעם, זקוק להתערבות התנהגותית ובייעוץ וסיוע להורים בהתמודדות עם התנהגות זו בביתם.