שאלות ותשובות
כל מה שרציתם/ן לדעת — במקום אחד. לא מצאתם/ן תשובה? אפשר לשלוח שאלה למטה.
כהמלצה כללית כדאי לשמור על השב"ן לצד הביטוחים הפרטיים. אין חפיפה מוחלטת בין הכיסויים, והם אף עשויים להיות משלימים אחד לשני. בכל סוג ביטוח יתרונות מול חסרונות של הביטוח השני. בנוסף, בהכוונה נכונה ניתן להגיע למיצוי זכויות בשני המסלולים, לדוגמא: מי שיגיש קבלה על התייעצות עם רופא מומחה לשב"ן יוכל לקבל את יתרת התשלום (ההפרש בין מה ששילם בפועל לבין ההחזר מהשב"ן) מחברת הביטוח.
תקנון מול חוזה השב"ן הינו תקנון אחיד. אין התחייבות של קופת חולים לקיים את התנאים המפורטים בו לכל אורך חיי העמית בקופה. במרבית השב"נים מופיעה בתקנון השורה הבאה: "הקופה רשאית לשנות מעת לעת את זכויות העמיתים בשב"ן". תנאי השב"ן משתנים מעת לעת, לרבות המחירים. השב"ן מפוקח ע"י משרד הבריאות ואינו כפוף לחוק חוזה ביטוח. פוליסה פרטית בחברת ביטוח הינה חוזה בין המבוטח לחברת הביטוח. חברת הביטוח מתחייבת לתנאים לכל חיי המבוטח ואיננה רשאית לבצע כל שינוי אלא שינוי שמיטיב עם המבוטח.פוליסה בחברת הביטוח כפופה לחוק חוזה ביטוח המסדיר את כל מערכת היחסים (חובות וזכויות) שבין המבוטח לחברת הביטוח. חיתום רפואי על פי חוק בריאות ממלכתי רשאי כל חבר קופת חולים להצטרף לשירותי השב"ן ללא מגבלה של מצב בריאותי קודם והקופה חייבת לבטחו. לעומת זאת, חברת ביטוח רשאית לסרב לבטח אדם בשל מצבו הרפואי או לבצע לגביו חיתום המביא בחשבון את גילו ואת מצבו הרפואי בעת קבלתו לביטוח. החיתום נעשה על פי הצהרת בריאות שמוסר המבוטח לחברה. בהצהרה מחויב המבוטח לגילוי נאות של מצבו. בפוליסות קבוצתיות הנערכות בחברות ביטוח, ניתן לקבל את כל המבוטחים ללא הצהרות בריאות ולאחר 12 חודשי ביטוח, חברת הביטוח מחויבת לכסות מצב רפואי שהיה קיים במועד ההצטרפות. מחיר מבוטחי שב"ן משלמים מחיר אחיד על פי קבוצות גיל וללא קשר למצבם הבריאותי. המחיר והתקנון מפוקחים ע"י משרד הבריאות וההצטרפות פשוטה ביותר באמצעות מוקדים טלפוניים. בחברת ביטוח המחיר נקבע לאחר חיתום המתחשב כאמור בגילו ובמצבו הבריאותי. בפוליסות קבוצתיות הנערכות בחברות ביטוח, לרוב המחיר יהיה אחיד לכל הגילאים. לרוב, העובד ובני משפחתו לא יידרשו למלא שאלון רפואי והצירוף לביטוח ייעשה באמצעות סוכנות הביטוח במקום העבודה. תגמולי ביטוח מבוטחי שב"ן מקבלים את השירות או המוצרים בדרך של שירות חינם או מוזל במתקני הקופה או מספקים שבהסדר עם הקופה (לרבות בחו"ל). חברות הביטוח מאפשרות קבלת פיצוי כספי או תשלום ישירות לספקי השרות (רופאים, בתי חולים ועוד) בחירת ספקי השרות תהיה על פי בחירת המבוטח. השתתפות עצמית על מנת להבטיח מחיר נמוך, מבוטחי שב"ן משלמים סכומי השתתפות עצמית גבוהים יחסית, המגיעים עד כדי 50% לתרופות יקרות, לטיפולים ולמכשירים יקרים. בחברות הביטוח ההשתתפות העצמית נמוכה יחסית ברב הסעיפים. החל ממרץ 2008 נקבעה השתתפות עצמית לכל הניתוחים בשב"ן. ההשתתפות העצמית תהיה לכל הפחות 15% מעלות הניתוח ועלולה להגיע לעשרות אלפי שקלים . אכשרה/המתנה הן מבוטחי השב"ן והן מבוטחי חברות הביטוח מתנים את הזכות לקבלת פיצוי בתקופת אכשרה או המתנה, בה המבוטח משלם דמי ביטוח אך אינו זכאי לפיצוי בקרות מקרה הביטוח. תקופות האכשרה נעות בין כ-3 חודשים ל-24 חודשים לסעיפים השונים.
לא. חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו מחייב את קופות החולים לממן אשפוזים סיעודיים. אשפוזים אלה ממומנים על ידי משרד הבריאות בתקציב מוגבל ובכפוף לתשלום דמי השתתפות עצמית של המבוטח. קופות החולים משווקות תוכניות לביטוח סיעודי אך אלו אינן מהוות חלק מהשב"ן, אלא ביטוח קבוצתי בחברת ביטוח פרטית.
שב"ן הם שירותי בריאות נוספים הנקראים גם "ביטוח משלים". קופות החולים רשאיות להציע לחבריהן, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תכניות לשירותי בריאות בנוסף על אלה הכלולים בסל שירותי הבריאות הבסיסי. כל חבר קופת חולים זכאי להצטרף מרצונו לתכנית שב"ן שמציעה הקופה, תמורת תשלום, בלא תלות במצבו הבריאותי או גילו. התשלום אחיד לכל החברים באותה קבוצת גיל ובאותה תכנית. הזכאות לקבלת שירותים מסוימים במסגרת תכנית השב"ן כרוכה בתקופת המתנה - תקופה שרק עם סיומה זכאי המבוטח לקבל שירותים אלו. מרבית השירותים הניתנים במסגרת השב"ן כרוכים בהשתתפות כספית של המבוטח. כל מבוטח זכאי לקבל מקופת החולים העתק של תוכנית השב"ן.
יש חשיבות גבוהה לקבלת סיוע מקצועי לפני רכישת פוליסה לביטוח סיעודי, על מנת להבטיח כי בעת הצורך לא יערמו בפני הלקוח ומשפחתו בעיות ומכשולים שיעכבו את תשלום הפיצוי הסיעודי. תמורה משווקת ללקוחות פרטיים תוכניות ביטוח סיעודי של חברות הביטוח המובילות בתחום, והיא ערוכה לספק פתרון המותאם ליכולת, לצרכים ולדרישות של כל לקוח.
המוסד לביטוח לאומי מכסה מצבי סיעוד שונים, אולם רק מגיל פרישה ובסכומים נמוכים, אשר אינם מספיקים לכיסוי כלל ההוצאות הכרוכות בטיפול שוטף באדם סיעודי. פוליסת ביטוח סיעודי מעניקה כיסוי להוצאות אלה ומשיגה שני דברים עיקריים: ראשית, אפשרות להעניק לחולה הסיעודי טיפול נאות ומיטבי, ושנית הקלה משמעותית בעול הכלכלי המוטל על משפחת החולה הסיעודי, שגם כך עוברת טלטלה רגשית גדולה.
לביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח תאונות אישיות חשיבות גבוהה. כל אדם חשוף לסיכונים רבים, וכל תקלה אשר פוגעת ביכולת להתפרנס ובהכנסה השוטפת, מעמידה בסיכון את כלל המשפחה שנאלצת להוריד את רמת החיים בעקבות הקטנת ההכנסה. הלכה למעשה, רק מעטים, אם בכלל, יכולים להרשות לעצמם לוותר על שכר חודשי ולהתמסר לריפוי ולהחלמה בלבד. ביטוח לאומי משלם קצבאות נכות לאנשים שאינם יכולים לעבוד ולהתפרנס, אך סכומים אלו אינם מספיקים לקיום בכבוד של משפחה, לכן יש לשקול בכובד ראש רכישת פוליסה שתעניק הגנה לסיכון זה. ברגע האמת, זו יכולה להיות המשענת הכלכלית היחידה של המשפחה.
ניתן להמשיך לעבוד ועדיין לממש כספי פנסיה, בין אם כספים הוניים ובין אם כקצבה. בתכנון מסוג זה, יש משמעות רבה להיבטי המיסוי בשל העובדה שגם הכנסת עבודה וגם כספי הפנסיה הן הכנסות חייבות במס. על כן מומלץ לעשות זאת בליווי מומחה מיסוי בפרישה.
עובד המגיע לגיל זה, יכול להיות מחויב על ידי המעסיק לפרוש. גיל זה הוא 67 לגבר ולאישה. במידה שהמעסיק והעובד מעוניינים בהמשך העסקה, ניתן לסכם על המשך עבודה.
גיל הפרישה הרשמי כיום, הוא 62 לנשים ו-67 לגברים. המשמעות היא, שהחל מגיל זה עובד זכאי לפרוש מעבודתו ולהתחיל לקבל גמלת פרישה. כמו כן, רוב הטבות המס לפרישה חלות מגיל זה וניתן להתחיל ולקבל קצבת זקנה מביטוח לאומי.
על פי חוק פיצויי פיטורים, עובד שפוטר זכאי לקבל מהמעסיק פיצויים בסכום השווה לשכר האחרון כפול הוותק. רוב המעסיקים מפקידים מידי חודש הפקדה לפיצויים להסדרים הפנסיוניים על שם העובד. במועד סיום עבודה, נבדק סכום הפיצויים שנצבר בקופות ובמידה ולא נצבר סכום השווה לשכר אחרון כפול הוותק, על המעסיק להשלים את היתרה. במידה והעובד חתום על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, המעסיק אינו מחויב להשלמת פיצויים. מאידך, העובד רשאי לקבל את כספי הפיצויים שנצברו על שמו בקופות, גם אם הוא מתפטר מיוזמתו.
פיצויים המשולמים לעובד עם פיטוריו, מהווים פיצוי על אובדן מקור פרנסתו. לעיתים פיצויי הפיטורים הם חלק ממענק פרישה, הכולל תשלומים נוספים לרגל הפסקת העבודה. בעזיבת עבודה ניתן למשוך את כספי הפיצויים, אך משמעות הדבר היא פגיעה ישירה ברמת החיים שלאחר הפרישה, מאחר והפנסיה החודשית מחושבת בהתאם לסכום הצבור בקופה ובמקדם ההמרה לקצבה. ככל שהסכום הצבור בקופה נמוך יותר, כך תהא הפנסיה החודשית נמוכה יותר. כל סיום עבודה וזכאות לכספי פיצויים, מהווה "אירוע מס". לא כל כספי הפיצויים הצבורים בקופות פטורים ממס ורק לפקיד שומה, ולעיתים למעסיק, יש את הסמכות לבצע התחשבנות במס על כספי הפיצויים.
על מנת לעודד את אזרחי ישראל לחסוך לפנסיה, המדינה אכן מעניקה הטבות מס על ההפקדות לחיסכון פנסיוני. תכנית פנסיונית: על התשלום לתוכנית פנסיונית יהנה העובד מזיכוי במס בגובה של 35%, וזאת עד התקרה הקבועה בתקנות. קרן השתלמות: לאחר 6 שנות הפקדה רשאי העובד להוציא את סכום הצבירה ללא מס על הקרן והרווחים, ובלבד שההפקדות נעשו בגין שכר חודשי עד 15,712 ₪ ברוטו (נכון לשנת 2017). תשלומי המעסיק: מבחינת העובד – הפקדת המעסיק לתוכניות פנסיוניות עד תקרה של 2.5 פעמים השכר הממוצע במשק (ברוטו) ולקרן השתלמות עד תקרת שכר של 15,712 ₪ (ברוטו), פטורות ממס. מבחינת המעסיק - התשלומים לתכנית הפנסיונית ולקרן השתלמות מהווים הוצאה מוכרת.
לא. הפקדה לקרן השתלמות הינה הטבה ותלויה בהסכם שנחתם בין העובד לבין המעסיק.
על פי הסכם פנסיה חובה, כל גבר שכיר מגיל 21 ואשה שכירה מגיל 20 זכאים להפקדות לחסכון פנסיוני עד גיל פרישה, גם מי שממשיך לעבוד לאחר גיל פרישה זכאי להמשך הפקדות, אך זאת בתנאי שלא התחיל למשוך את קצבת הפנסיה שלו.
במידה ולעובד קיימת תוכנית פנסיונית פעילה, המעסיק מחויב להפקיד עבורו מהיום הראשון לעבודה, אך יכול לבצע את ההפקדות בפועל, בתוך 3 חודשי עבודה, רטרואקטיבית, למועד תחילת עבודתו או בתום שנת המס, המוקדם מביניהם. במידה ולעובד לא היה הסדר פנסיוני לפני הגעתו למקום העבודה, המעסיק מחויב להפקיד לאחר השלמת 6 חודשי עבודה ולא מחוייב להשלים רטרואקטיבית.
על פי תקנות המס, הפקדת תגמולי עובד חייבת להיות זהה להפקדת המעסיק, עד 5%. יחד עם זאת, העובד רשאי להגדיל את שיעור ההפקדה שלו עד 7% מבלי שהמעסיק יחוייב בהגדלת שיעור ההפקדה שלו. כל הגדלה בשיעור ההפקדה, תגדיל את החיסכון הפנסיוני לגיל פרישה ותעלה את רמת החיים לאחר היציאה לגמלאות.
החל מינואר 2008, חלה בישראל חובה על כל מעסיק להפקיד הפקדות חודשיות לביטוח פנסיוני עבור כל שכיר העובד בשירותו. חובה זו נובעת מכוח צו הרחבה שהרחיב הוראות הסכם קיבוצי כללי, וחלה על כל המעסיקים במשק.