כאשר חשים חוסר אונים מול הילדים, זו לא בושה להתייעץ עם גורם מקצועי ומוסמך. מתן כלים וראייה שונה מההרגלים שלנו עשויים לסייע מאד.

הם נכנסו אלי בהיסוס, מבטים מושפלים, אי שקט ואי נוחות בארשת פניהם. מעולם לא היו אצל מטפל או מדריך ליחסים במשפחה. 

עצם העובדה שהחלטתם ביחד להגיע אלי, זו מחצית מבורכת של המודעות שקיים קושי כלשהו בתקשורת עם בנכם המתבגר. אתם לא לבד! אתם חווים מצוקה כלשהי שקיימת כמעט בכל בית בעולם! אין בית ספר שמכין הורים למערבולת הסוערת שנקראת גיל ההתבגרות.

הוא נוהם במקום לדבר, נותן לכם הרגשה שהוא מתבייש בכם, מסתגר בחדר, נחמד אל כולם רק לא אליכם, מכור למסכים ואינו מאפשר שיח כלשהו איתכם.

כל הכבוד לכם שהעזתם להגיע, לשמוע כיצד ניתן לגשר, כיצד מצד אחד לא לאבד סמכות הורית, ומאידך, לשוחח, להציב גבולות, לתאם ציפיות, והכי חשוב: לתת לו הרגשה שאתם בעדו ולא נגדו.

תתחילו בקטנה. אל תגידו אנחנו צריכים לדבר, זה מאיים על המתבגר. בזמן ארוחה או ישיבה בסלון תתעניינו בו, לא סתם מה היה בבית הספר, אלא דברו על תחביב שלו, על נושא שמעניין אותו, תגלו התעניינות מי החברים שלו שגם אוהבים את הפעילות, ואולי תתייעצו איתו כיצד עושים כל מיני דברים במחשב, תנו לו הרגשה שהוא מתמצא ואתם מתייעצים.

מעל הכל, תנו לו להבין שגם אתם בני אנוש, לא נולדתם הורים. שתפו אותו עם ההתלבטויות שלכם ותכוונו לשיח משותף, תיאום ציפיות ואולי הליכה בחוץ ביחד, או דיווש באופניים, או סרט שמתאים לכולכם.