קרנין ברקן מנתחת לבבות - הלב הפתוח

היעד בהדרכת הורים למתבגרים הינו יצירת מערכת יחסים עם דיאלוג ושיח מקרב. מתן תחושה של אנחנו כאן למענך עם הרבה אמפטיה והכלה, לא מטיפים אלא לומדים ביחד את הצרכים ההדדיים. אמפטיה והכלה ללא תנאים עם מתן כבוד והבנה לכולנו.

שיחות פרונטליות איתי בראש העין או בזום, עם ההורים המבקשים לקבל כלים שיסייעו להם לתקשר טוב יותר עם המתבגרים בבית, בבית הספר, במעגלי החברה שלהם. שיפור האוירה ומתן מרחב לילדים ביחד עם גבולות להגנה עלים.

הבנת הדינמיקה בבית בין בני הזוג עם המתבגרים שלהם. לעיתים יש להעמיק את ההבנה והרצון לייצר ביחד תקשורת נעימה ומקרבת, אחרי שההורים הבינו את חשיבות היותם אחראים ומגינים על ילדיהם, ויחד עם זאת, מתן מרחב על מנת להתקרב וללמוד לשוחח ולא להתווכח.

שיחות אישיות עם שני בני הזוג, הרגעה מעצם העובדה ש"אתם לא לבד", ישנו מכנה משותף העובר כחוט השני בחיי המתבגרים, כמובן שבכל בית זה קצת שונה, אך התהליכים דומים, והמצב הפיך, ניתן לשינוי חיובי ועיבוד תחושות האשמה, המצפון והתסכול של ההורים. לעיתים יש תחושת אשמה ומצפון להורים על הנטייה לא לחזור הביתה אל האווירה המתוחה, אחרי יום עבודה באיזור הנוחות שלהם. המצב בהחלט פתיר (-:

הילדים צמודים למסכים באופן מוגזם, מציאת שביל זהב בצורה של שיח והחלטות משותפות למינון נכון ומקובל של ההורים והילדים. תקשורת המאופיינת בנועם ובהקשבה מייצרת קירבה, אמון והדדיות.

יש להם מה לומר על המתבגר שלנו. הם חשובים לנו ואנו מכבדים אותם. יחד עם זאת לעיתים איננו אוהבים בלשון המעטה את הביקורת שלהם על מה שמתרחש אצלנו בהתנהגות של המתבגר שלנו. חשוב ביותר ומתבקש: יש להציב גבולות עד איפה מקובל עלינו שיתערבו. ברור שלעיתים לסבא או סבתא יש ערך מוסף גבוה ליחסים עם הנכדים, אך הם מתבקשים לשתף אותנו לפני הביקורת, או לשוחח על כך Not in front of the children.

תסמונת "מה יגידו". אילוץ מיותר ומעיק. לנו חשובים ילדינו, על כן רק עלינו חלה זכות התערבותנו במה שעובר עליהם, ולא השכנים, הורים לילדים אחרים וכו'. הראש היהודי עסוק מדי בלהרשים, בלהראות שאנחנו הכי הכי...... אני מזמינה את ההורים לחשיבה שתתמקד באיכות חיינו, חיי ילדינו, בשמירה על אווירה נעימה ולא ווכחנית בבית שלנו, שהוא הדבר הכי חשוב בעולם – המשפחה הגרעינית.

מינון. לכל סוג של אינטראקציה שלילית עם המתבגר, עלינו להקשיב, להיות אמפטיים ולא להיעמד על הרגליים האחוריות באופן אוטומטי. הכי קל להוריד הוראה, עדיף להקשיב, לשתף, לשאול שאלות גם אם חונכנו אחרת וזהו אזור הנוחות שלנו. המציאות בעולם מאד השתנתה, טכנולוגית, תפישתית, מנטלית, יש לאפשר גמישות למה שקורה היום לילדינו.