שלום, שמי קרנין, שם שמלווה אותי מיום היוולדי לפני 69 שנים ומשמעותו: קרן אור קטנה, שגדלה עם השנים ומעניקה חום ואור לזולת.

אני מנתחת לבבות, לא קרדיולוגית עם אזמל ביד, אלא קרדיולוגית רוחנית. מתקנת, משפצת, מאחה לבבות של הורים שחווים כאב לב, תסכול ואכזבה, על מה שקורה בביתם עם המתבגרים שלהם.

בהרבה מקרים מי שרגיש במיוחד לכל תופעות גיל התבגרות בבית הן בעיקר נשים. אמא מתהפכת במיטה בלילה ולא מצליחה לישון מרוב מחשבות ורגשות אשמה, מצפון, אי שקט ואכזבה. לא לזה פיללתי כשרציתי להקים משפחה.

אילו הייתי האמא הזאת, הייתי או לא נרדמת, או אחרי שכבר נרדמתי, מתעוררת עם דמעות מהחלום שחלמתי על המצב בבית. הייתי מתעוררת ומרגישה מאד לבד, את מי אשתף? מי יבין אותי באמת?

נכון שלא נכון לעשות הפרדה מגדרית בין גברים לנשים, אבל יחד עם זאת, ו

כאן אני פונה אל הצד הגברי מביניכם, לרוב אתם כן מצליחים להירדם בלילה, זה לא אומר שאינכם מוטרדים, אך זה בא לידי ביטוי באופן אחר. יתכן האישה שלכם נוטה להאשים אתכם שאינכם מבינים מה עובר עליה, או אתם לא יודעים להרגיע אותה, על אחת כמה וכמה שהיא מרגישה לא מובנת ודי אבודה.

אתם ההורים מרגישים חוסר אונים, בשאלת השאלות: איך ניתן יהיה לפצח את התקשורת עם המתבגרים בבית. לא מן הנמנע, שבני הזוג מתווכחים ואינם יודעים את נפשם כיצד יהיה נכון לשנות את המצב. המתח הזה אם כן, גורם בעקיפין לבעיות בזוגיות, במיוחד אם כל אחד חושב שהשני טועה בגישתו בחינוך, הצבת גבולות ושמירה על סמכות הורית.

וכאן אני נכנסת לתמונה כמנתחת לבבות שלא צריכה איזמל משום שאצלי זה צרוב עם תובנה שהמפתח נמצא בידיי ואסייע לכם לקבל כלים בעצם די פשוטים. וואלה, הריפוי יגיע.

בגילי המתקדם, 69, לא רק למדתי והשכלתי, ישנו גם הניסיון האישי שלי שנכללים בו שכול כארוסה מימי מלחמת יום הכיפורים, אובדנים של רוב המשפחה הגרעינית שלי (הורים ואחותי היחידה) בגיל יחסית צעיר, וזה העצים את הרגישות שלי למצוקות הזולת. אני גם בדעה, שברגע שאת, אמא, מגיעה אלי להתייעצות, את תביני ותרגישי שאני אוליך אותך יד ביד, ותראי שבחרת במטפלת הנכונה.