איש ללא אישה – פלגא ד'גופא:

על פי הזוהר הקדוש, איש ללא אישה איננו שלם ונחשב לחצי גוף. לא בכדי המצווה הראשונה בתורה היא מצוות פרו ורבו, מצווה שמבליטה את הקשר ההכרחי בין איש לאישה, שאמנם לכל אחד מהם יש גוף פיזי שלם אבל רוחנית כל אחד מהם נחשב לחצי. רק חיבור בין איש ואישה יכול לייצר תולדות ושפע חדש ובכך להפוך את האדם לשלם במהותו הרוחנית.

אין הנחות לאף אחד (פרט למשה רבנו שקיבל פטור מהקב"ה מאחר והשכינה הייתה לו לאישה). לא לנביאים, לא לצדיקים, לא לגדולי תורה ולא כל שכן לפשוטי העם. בתרבויות המזרח התנזרות מנשים היא חלק מתהליך של מי שרוצה להתחבר לרוחניותו על חשבון התנערות מכל סוגי ההנאות הפיזיות – לא כך בתורת ישראל. נהפוך הוא, אם מתנזרים מאישה, לא יכולה להיות שלמות רוחנית והסיבה היא קדמונית מאז ימי האדם הראשון.

רמז לכך אפשר לראות כבר במעשה בריאת האדם עת אמר הקב"ה: "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" (בראשית ה', ב') – האדם השלם נקרא אדם רק אם קיים חיבור בין זכר לנקבה, בין איש לאישה (ולא מדובר על גבר שצריך להתחבר לצד הנשי שלו...). הקב"ה החליט לברוא את האישה לצד האדם הראשון כדי לטעת את השורש של הזוגיות: "ויאמר י-ה-ו-ה אלוקים, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו." וחכמים הוסיפו "אם זכה - עזר, ואם לא זכה - כנגדו", שאם הבעל יתנהג כראוי, אשתו תהיה לו לעזר ולא, יצטער על היום שנולד...

יום החתונה – אחד מהימים השמחים של האדם:

כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה ובלא טובה ולכן יום החתונה הוא יום של שמחה שבו מצאו האיש והאישה את החצי שמשלים אותם. ושלושה דברים בסיסיים צריך האיש לדאוג לספק לאשתו בחייהם המשותפים: "שארה (מזון וכלכלה) כסותה (בגדים, תכשיטים) ועונתה (תשמיש המיטה)..." וכל אלו בנדיבות לב, בשמחה אמתית ובנועם הליכות.

"גברים מתחתנים עם נשים בתקווה שהן לעולם לא ישתנו. נשים מתחתנות עם גברים בתקווה שהם ישתנו. בקביעות, שניהם מתאכזבים." (אלברט איינשטיין)

על אהבת גבר ואשה ומשל נתח הבשר על האש :

אש גדולה ניצתת בין בני זוג מאוהבים בתקופה הראשונה. הרגשות העזים, המשיכה הגופנית והחלומות הגדולים מלבים אותה אבל כמו כל אש חדשה שלהבותיה מגיעות השמימה ולאחר זמן מה דועכת, כך גם באהבה. ככל שהזמן חולף, שוככת אש התשוקה הראשונית ואז מתחילה להתגלות גחלת האהבה שאם לא נדע להפיח בה רוח, תדעך ותכבה. הסוד בשמירה על גחלת האהבה היא הנתינה - ככל שנותנים יותר אוהבים יותר את המקבל. ומה נעימה האש המלחכת את גחלת האהבה עם חומה המלטף ואורה המנצנץ.

אפשר לדמות את האהבה ל... צליית בשר על מנגל:

את נתח הבשר מניחים על המנגל רק לאחר שהאש שהבערנו בו נרגעת והגחלים הלוחשות מתחילות לצלות אותו באיטיות מכל הצדדים ולבשלו מבפנים. אש חזקה מדי הורסת את הבשר. מדי פעם צריך לנפנף מעל המנגל כדי להפיח חיות בגחלים שלא יכבו ויש להפוך את הבשר אחת לכמה זמן כך שיהיה עשוי מכל הכיוונים. בסוף התהליך כשיוצא הבשר מהמנגל, נימוח הוא בפינו וטעמו ערב לחכנו.

אהבה על פי המודל היהודי

על פי היהדות, את הביסוס לחיי נישואין ולהשגת הרגשת אהבה אמתית לומדים דרך נישואי יצחק אבינו עם רבקה שעליה מספרת התורה "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, וייקח את רבקה, ותהי לו לאישה, ויאהבה" סדר זה הפוך מהמקובל. אהבת יצחק לא הייתה המניע לנישואיו, האהבה הגיעה אך ורק לאחר הנישואין. באופן כזה אין החופה מהווה נקודת שיא שלאחריה מתחילה הנסיגה, אלא נקודת התחלה שמשם עולה ומתגברת האהבה מיום ליום ומוצאת את ביטויה גם בימי הזקנה של האדם.

שנים שהם אחד:

תפיסת הזוגיות המושלמת היא "שנים שהם אחד" – "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב', כד'), כשני חלקים אשר הדבוקים זה בזה ובלתי ניתנים להפרדה.

הרב אריה לוין, רבם הראשון של האסירים בארץ עוד מתקופת השלטון הבריטי הגיע יום אחד לרופא המשפחה בגלל שאשתו, שושנה, סבלה מכאבים ברגלה. הרופא שאלם למטרת ביקורם במרפאה, והרב אריה לוין אמר לו: "הרגל של אשתי כואבת לנו". הרופא שאל את הרב אם מתקשה הוא בשפה העברית וכשהשיב הבעל האוהב שהוא יודע טוב מאוד עברית, וחזר על המשפט בשנית, התפעל הרופא ואמר שביטוי כזה של אהבה לא שמע מעולם – ועל כך נאמר "והיו לבשר אחד".

הכנס טקסט כאן