אורלי רביד - חיבוריםזהב

היי דפנה. פתיחה טובה בעיני היא פתיחה ששוברת את הקרח עם הקהל, לטובת אווירה טובה וחמה, עם צחוקים ושותפות גורל. לשם כך מרצים מרבים לחשוף סיפורים אישיים, להתוודות, להיות אישיים, להתבדח ולעשות כל דבר שיהפוך את גוש האנשים שמולנו לקבוצה שם "שותפות גורל" לפחות לשעה קרובה....

היי אילנה. כמה שזה נשמע מצחיק - כשחוטפים בלק-אאוט, הכי חשוב זה לא להילחץ ולשמור על התנהגות נינוחה וחייכנית עד שהבלק עובר. אם את בהצגה - אני ממליצה לך לחזור על השורות האחרונות שוב ובד"כ אוטומאטית ממשיכים הלאה. אם את בהרצאה, ניתן להעיף מבט בניירת או לציין בטבעיות שפרח לך השם ושתחזרי לנושא כשתזכרי. בדרך כלל הבלק מסתדר תוך דקה או שתיים. אפשר גם להתייעץ עם הקהל אם זה שם או אירוע ידוע. אגב, אם הבלק הוא תמיד סביב אותה נקודה - ניתן להכין מראש אמצעים שיזכירו נשכחות. כך למשל היו רושמים למרלין מונרו טקסטים על הסט וכנ"ל לאליזבט טיילור

היי נורית. אני נתקלת הרבה בשאלה הזאת. אני בעד תכנון פרזנטציה מראש והעברתה ללא סטיות מרובות. הסיבה - תוכלי להיות קשובה לקהל שלך במקום בעיצומה של הרפתקה עם גבולות היכולת שלך. איך ומה עושים כדי להגיע למצב זה? בעיקרון אין תחליף להכנה מדוקדקת. שלב ראשון מכינים כרטיסיות טובות, מצגת וחומר רקע שמכניס את המסר שלך למסגרת הנכונה ואז חוזרים על המסרים המרכזיים שוב ושוב עד שהם יושבים טוב בראש. שלב שני - לתפוס "קורבנות" ולהתחיל להרצות להם את תורתך. אם עצרו אותך באמצע - נא לחזור לשולחן להמשך עבודה. שלב שלישי - ליטוש המסרים: להוסיף סיפור מבדח, ציטוט, אנקדוטה מעניינת או בדיחה.