מעבר לעיסוקיי כמתרגם כבר שנים רבות, אני גם אדריכל בהכשרתי ועבדתי לא מעט שנים במקצוע זה ולכן מדי פעם אני כותב גם מהכובע הזה שלי והפעם רציתי להמליץ על ביקור קצת שונה בירושלים.

לאחרונה ביקרתי במוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה בירושלים.
כבר שנים שאני מתכנן לעשות זאת בגלל ייחודו של המבנה מבחינה ארכיטקטונית, שעוד אפרט על כך, אבל תערוכה בנושא קרמיקה ארמנית היוותה זרז וכך, יחד עם אימי, הגשמתי תכנית ישנה ועשיתי פעמיי לכיוון אותו חלק יפהפה ב(מזרח) ירושלים שכמעט לא יוצא לי להגיע אליו.
לפני שאתאר את ייחודו של המבנה, כמה מילים על התערוכה עצמה.
היא נקראת "רזי גן-עדן" ולמעשה חוגגת 100 שנות קרמיקה ארמנית בירושלים. מאז ומתמיד היתה לי חולשה (טובה) לאמנות זו ולפני שנים אף הזמנתי שלט לדלת ביתנו מעשה ידיו של אמן קרמיקה ארמני (ראו תמונה).
מי שמכיר ולו בקצת את רחובות העיר העתיקה מכיר ודאי את כתמי הצבע העזים והבוהקים של הקרמיקה הארמנית שמשולבים באבן הירושלמית. אמנות ירושלמית זו היא בת כ-500 שנה עוד מתקופת האימפריה העות'מנית אך קמה לתחייה בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.
מעבר לדוגמאות של עבודות צבעוניות וגדולות, גם נחשפים בתערוכה לשיטת העבודה של האמנים האלה.
בכלל, המקום הוא אידיאלי להציג בו את התערוכה מכיוון שהמבנה עצמו מעוטר בקרמיקה ארמנית.
ועכשיו למבנה עצמו. הוא נחשב לאחד המבנים היפים בירושלים ובארץ בכלל והוא אחד היפים מתקופת המנדט הבריטי. הסגנון האדריכלי משלב כמה סגנונות שאדריכל המבנה נחשף אליהם בתרבויות השונות שהוא ביקר בהן במזרח ובמערב. מצד אחד ישנה השפעה קולוניאלית-הודית ומצד שני, בנייה מסורתית מקומית. בסגנון המעורב (אקלקטי) יש אלמנטים שונים כמו גגות אבן מעוגלים, כיפות, תבליטי אבן וחצרות פנימיות. הוא נופל תחת הקטגוריה של "מודרניזם ים-תיכוני". הוא תוכנן כבר במקור לשמש כמוזיאון לארכיאולוגיה ולכן הוא מלא במוטיבים שונים מתקופות שונות שהשפיעו על ההיסטוריה של ארץ ישראל.
ולמה הוא אחד המבנים היפים? קודם כול, איכות הבנייה שהשתמרה מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 מעידה על תכנון אדריכלי איכותי ועל שימוש בחומרים מהמעלה הראשונה. השילוב המדויק בין האבן והטיח, הסידור המדויק של האבנים סביב הפתחים (שלא לדבר על השימוש באבן מאוד איכותית), דלתות העץ המקוריות, עבודות המסגרות – חלונות, ידיות דלתות וגם המנעולים שנשתמרו עד היום, ובכלל הפרופורציות הנעימות בחללים של המבנה הופכים את הסיור במבנה לחוויה מיוחדת.
גם אלה ש-"לא מבינים" באדריכלות, ירגישו בכך כשיסיירו במבנה – וכל זאת למרות התצוגות המאוד מיושנות של המוצגים הארכיאולוגים שאינם מתאימים לחוויה מוזיאונית שהיינו מצפים לה במאה ה-21.
לצערי, כמעט ולא רואים איכויות תכנוניות וביצועיות כאלה במבנים שקמים היום. האיכות כאן במבנה כל-כך גבוהה שעם השנים המבנה וחומרי הבנייה השונים רק התיישנו והשתמרו בצורה יפהפייה.
פרטי הבניין הם באיכות כל-כך גבוהה שהאדריכל השקיע בפרט כזה ולא חסך. (גילוי נאות, מעטים האדריכלים שעדיין בונים בשיטה זו. אחד מהם הוא אדריכל משה ספדיה שעבדתי במשרדו במשך שנים, ושם קיימת הקפדה חמורה על בנייה נכונה באבן).
בכלל, החשיבה קדימה ניכרת בביקור במבנה. אין שילוט "מודרני" ע"ג הקירות. שמות החללים והחדרים מסותתים בתוך האבן. זאת אומרת, ייעוד החללים והחדרים השונים לא השתנה והוא בדיוק כפי שנקבע בתכנון המקורי לפני כמעט 100 שנה!
בדרך כלל לא צריך להבין באדריכלות ובפרטי בניין ובשיטות בנייה על מנת ליהנות ממבנה טוב. כשפוגשים ומבקרים באחד כזה, מרגישים מיד משהו מיוחד, משהו שונה. איכות מיוחדת של תכנון שרק "מזרימה" אתכם לתוך המבנה ובתוכו בצורה אלגנטית. וזה הסימן שביקרתם במבנה טוב ונכון.
אה, והכניסה למוזיאון היא ללא תשלום.

תמונות נוספות ניתן לראות בדף הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/shlomo.reif/posts/10158259384854407?__tn__=K-R

תהנו!
(אשמח לתגובות)

שלמה רייף
בר תרגומים בע"מ
054-5389780