אין כמו ספר. המילה הכתובה. הציפייה המהוסה. הריח של הדפים, המגע של הכריכה.

היום אני רוצה לשתף בספר מרתק שנקרא:

"גוף ונפש בהגות היהודית העתיקה"/ישי רוזן-צבי

הספר מציג שאלה מהותית:

מה הההבדל בין גוף לנפש? והאם ברור שיש הבדל כזה?!

למישהי כמוני, מאמנת אישית המתעסקת עם נפש המתאמנות שלי, התשובה אוטומטית: "ברור!"

אבל כשקוראים את הספר, מגלים שזה לא כזה ברור.

שלמעשה בימות קדם, גוף ונפש היו אותו דבר, ומכאן מגיעים ביטויים כמו "הגיעו מים עד נפש" (כשהכוונה היא שהגיעו מים עד לגרון והיכולת לנשום ולנשוף). במהלך הזמן, השתנתה התפיסה עד למה שבימינו נתפס כאמיתות מוחלטת.

הספר כתוב בצורה קריאה וקולחת, ומעביר אותנו מסע לאורך ההיסטוריה התרבותית שלנו. הספר בודק מתי התחילה ההפרדה הזו, ולמה?

הספר עוסק ביהדות העתיקה, כי היהדות השפיעה על תרבות המערב, דרך הנצרות, יוון ורומא, ומשם השפעה על ההוגים לאורך הדורות.

תוך כדי חיפוש שורשים פשוט לכאורה, אי-אפשר שלא לשאול את עצמנו שאלות פילוסופיות.

כמה אנחנו היום באמת מאמינים בהפרדה בין גוף לנפש, האם באמת חשובה ההפרדה הזו, ומה זה אומר לגבי צורת ההתנהלות שלנו ביום-יום?

הספר מעניין הן כספר מידע, והן למי שאוהב יותר "לחפור"......