בהמשך לפוסט הקודם בבלוג, שבו תואר מצב שכיח למדי של יחסים שחסרה בהם נוכחות רגשית זמנית או קבועה,

אני הפעם אמקד תשומת הלב לתנאים שבהתקיימם, נוכחות רגשית יכולה לבוא לידי ביטוי:

אז מה נדרש כדי שאצליח לייצר נוכחות רגשית שלי או של הפרטנר שלי?

ראשית, אומץ. אבל זה טריקי: יכול להיות חייל קרבי, למשל, מלא באומץ ומוכן לצאת לקרב,

ובכל הנוגע לחשיפה אישית, האומץ לא נוכח. ואיתו נעלמת הנוכחות הרגשית.

אומץ נדרש גם כדי להתבונן עמוק בחלקי הצל שלנו וגם בנכונות לחשוף אותם בפני אחרים.

והמרכיב השני שנדרש הוא בטחון.

היכולת להיות בקרבה חשופה ולדעת, שלא משנה מה יצא ויעלה או אלו שדים יצופו, אני עדיין יכול להחזיק את המרחב. ויכול גם לחוש, שהמרחב מחזיק אותי.

במקום שאני לא מרגיש בטחון, אני לא אעיז להחשף.

ועוד דבר מעניין: גם אם יש לי אומץ להפתח, אני צריך להרגיש "שבשלו התנאים":

שיש מספיק קרבה בינינו, שהגענו לשלב ביחסים שזה כבר מותאם לפתוח את מגירות הלב.

והיחסים שכוננו עד כה, כבר בשלים לרדת לעומקים רגשיים.

מתחברים?

אשמח מאוד לדעה שלכם בעניין. :)