יש משברים שאפשר לראות מבחוץ.
ויש כאלה שמתרחשים בשקט.

אישה יכולה להמשיך לעבוד, לנהל בית, לדאוג למשפחה, לפגוש חברים ולעשות את כל מה שמצופה ממנה.
מבחוץ החיים ממשיכים.
אך בפנים משהו כבר השתנה.
וזה יכול לקרות אחרי פרידה, אובדן, שינוי בקריירה, מעבר, שינוי משפחתי או סיום של תקופה משמעותית בחיים.

האירוע אולי כבר קרה.
החיים אולי אפילו חזרו למסלול.
אך היא עצמה עדיין לא יודעת לאן המסלול הזה מוביל אותה עכשיו.

וזה מקום שקל לפספס, כי אנו רגילים לזהות קושי כשהתפקוד נפגע ותפקוד לא תמיד מעיד על בהירות.
אפשר לתפקד מצוין ובאותו זמן לשאול:

מי אני עכשיו?
מה נכון לי בשלב הזה של החיים?
מה מתוך מה שהיה אני רוצה לקחת איתי?
מה כבר לא מתאים לי?
ואיך אני רוצה שהפרק הבא שלי ייראה?

דווקא אחרי שהסערה נרגעת מתחילות השאלות הגדולות כיוון שבזמן משבר רוב הכוחות מופנים להתמודדות עם מה שקורה.
אחר כך מגיע שלב אחר, השלב שבו כבר לא מספיק לשאול:
איך אני עוברת את זה?
ומתחילה שאלה חדשה, איך אני רוצה לחיות מכאן?

בעיניי, שם נמצאת נקודת מפנה משמעותית.
לא רק ברגע שבו החיים משתנים אלא ברגע שבו אישה מבינה שהיא לא רוצה רק להסתגל למה שקרה.
היא רוצה לבחור איך ייראה מה שיבוא אחריו.