יש משהו מטעה במילים להתחיל מחדש.
זה נשמע כאילו פרק אחד הסתיים ועכשיו אנו חוזרות לנקודת ההתחלה.
כאילו מה שהיה כבר אינו רלוונטי ומה שמחכה לנו הוא דף ריק שצריך למלא מחדש.
התחושה הזאת יכולה להיות חזקה במיוחד אחרי שינוי משמעותי,
פרידה, עזיבת קריירה או מקום עבודה של שנים, מעבר, שינוי במבנה המשפחה או הרגע שבו אנחנו מבינות שהחיים שבנינו כבר אינם מתאימים לנו כפי שהתאימו בעבר.

פתאום חלק ממה שהיה ברור כבר אינו ברור.
ואז קל להסתכל קדימה ולחשוב: איך אני מתחילה עכשיו הכול מחדש?
אך אנו לא באמת מתחילות מאפס אלא מתחילות מהמקום שאליו הגענו.
וזה הבדל הרבה יותר משמעותי מכפי שנדמה.
כשמשהו מסתיים, אנו רואות קודם את מה שאבד
בתקופות מעבר ותשומת הלב מופנית באופן טבעי למה שהשתנה,
מה כבר אין,
איזו ודאות נעלמה,
איזו שגרה הסתיימה,
איזה תפקיד כבר אינו שלנו,
מה אנו עדיין לא יודעות לגבי ההמשך,
וכשזה מה שנמצא מול העיניים, קל מאוד לפספס את כל מה שלא נעלם יחד עם הפרק שהסתיים.

הרי:
הניסיון שלנו לא נעלם.
היכולות שפיתחנו לא נעלמות.
מערכות היחסים שבנינו.
הדברים שכבר למדנו על עצמנו.
ההתמודדויות שעברנו.
ההצלחות.
וגם הטעויות שהפכו עם השנים לידע.
כל אלה מגיעים איתנו.

השאלה היא האם אנו יודעות לזהות אותם.
ניסיון הוא לא רק מה שעשינו
כשאנו חושבות על המשאבים שיש לנו, קל לחשוב על הדברים שאפשר לכתוב בקורות חיים: מקצוע, תפקיד, השכלה, ניסיון, כישורים.
ובפרק החדש יש לנו משאבים נוספים ולעיתים הם משמעותיים לא פחות.
אנו יודעות היום יותר על התנאים שבהם טוב לנו, על האנשים שנכון לנו להיות לידם, על המקומות שבהם אנו נוטות לוותר על עצמנו.
על הגבולות שאנו צריכות.
על מה נותן לנו אנרגיה ומה מרוקן אותה.
על מה אנו מוכנות להתפשר ועל מה כבר לא.
גם הידיעה שאני לא רוצה לחיות כך שוב, היא ידע.
גם ההבנה שבחירה מסוימת לא התאימה לנו היא משאב, אם אנו משתמשות בה כדי לבחור אחרת.

לכן השאלה בתחילת פרק חדש אינה רק, מה יש לי?
אלא גם: מה אני יודעת היום שלא ידעתי כשנכנסתי לפרק הקודם?
לא כל מה שרכשנו בדרך צריך לעבור איתנו וכאן נמצאת בעיניי אחת ההבחנות החשובות.
אם אנו לא מתחילות מאפס, זה לא אומר שאנו צריכות לקחת איתנו הכול.
כי יחד עם הניסיון והיכולות אנו עלולות להביא לפרק הבא גם דברים שכבר אינם משרתים אותנו כמו:
הרגלים,
תפקידים שהתרגלנו למלא,
ציפיות של אחרים שהפכו עם השנים לציפיות שלנו מעצמנו,
דרכי התמודדות שפעם עזרו לנו והיום מגבילות אותנו,
או תפיסות לגבי מי אנו ומה אנו מסוגלות לעשות, שנוצרו בתקופה אחרת בחיים.

ולכן בנייה של פרק חדש אינה רק איסוף משאבים אלא היא גם תהליך של בחירה.
מה אני לוקחת איתי?
מה אני משאירה מאחור?
ומה אני רוצה לבנות אחרת הפעם?
זה לא להתחיל דף חלק וזו הסיבה שאני פחות אוהבת את הדימוי של דף חלק כיוון שדף חלק נשמע לעיתים כמו מחיקה ולכן אני מעדיפה לחשוב על שינוי כמו על בנייה.
כשאנו בונות משהו חדש, אנו לא מתחילות בלי חומרי גלם.
אנו בודקות מה כבר קיים, מה יציב, מה ראוי לשימור, מה דורש שינוי ומה חסר וצריך להוסיף.
ורק אז מתחילות לתכנן.
אותו הדבר נכון גם כשאנו בונות פרק חדש בחיים.
לפני ששואלים לאן אני הולכת מכאן?, כדאי לפעמים לעצור ולמפות:
מה כבר יש בי?
מה למדתי?
מה חשוב לי היום?
אילו יכולות ומשאבים עומדים לרשותי?
מה אני רוצה לקחת מהפרק הקודם?
ומה אני יודעת שאני לא רוצה לשחזר?

כי התחלה חדשה אינה מחייבת אותנו למחוק את הדרך שעשינו.
היא מאפשרת לנו להשתמש בה בצורה מדויקת יותר.
אנו לא מתחילות מאפס.
אנו מתחילות עם חיים שלמים שכבר חיינו ועם האפשרות לבחור מה מתוכם יהפוך ליסודות של מה שנבנה עכשיו.