כידוע, ירידה במשקל זו מתמטיקה מאוד פשוטה של גרעון קלורי. תוציא יותר קלוריות מאשר אתה מכניס.

בואו נדבר רגע על תוצר הפעילות האירובית, שהיא פעילות ממושכת ורציפה. כדי להעריך את הקלוריות שנשרפות באימון אירובי, נחשב את משקל האדם כפול המרחק בקילומטרים שביצע. לדוגמה, אדם השוקל 80 ק"ג בריצה של 5 ק"מ ישרוף כ 80*5 = 400 קלוריות. בביצוע 2 אימונים בשבוע, בחודש אחד אותו אדם ישרוף כ 3,200 קלוריות, שהן מתורגמות ל 600 גרם משקל גוף פחות או יותר, ובהערכה גסה ל 150-200 גרם שומן (אם נניח שהאימונים מבוצעים בעצימות בינונית, או בפשטות "לא קל ולא קשה מדי"). השקעתם בפעילות גופנית 3 פעמים בשבוע? באותו חישוב נגיע בערך לקילו משקל גוף / 250 גרם שומן.

תכלס, זה לא הרבה. זה רק חלק קטן מהחלק של המינוס במשוואת הגרעון הקלורי (לצד ה BMR וה RMR), עוד לא נגענו בפלוס (שצריך להיות קטן יותר, אני מזכיר).

אימונים אירוביים טובים מעניקים את התחושה שעבדנו טוב, אחרי שהזענו, עבדנו זמן ממושך ברצף, הכנסנו והוצאנו אוויר בקצב, שלא לדבר על החומרים שמשתחררים בגופנו וגורמים לנו להרגיש בעננים.

איפה מתחילה הבעיה אצל רבים? הנטייה ליד קלה על הסכו"ם ברוח ה"מגיע לי" כפיצוי על ההשקעה באימונים. וכמות השומן והסך הקלורי שמצליחים לשרוף באימונים קטנים מכדי שהקלות הזו לא תהיה משמעותית למאזן הקלורי.

לכן, אם אנחנו רוצים שהמאמץ שלנו לא יהיה לחינם, עלינו לדאוג שהתזונה שלנו, כמה מפתיע, תהיה מבוקרת ונדע כמה קלוריות אנחנו מכניסים לגופנו ונוודא שזה פחות ממה שאנו כ"כ מתאמצים להוציא.