סיפורנו מתחיל עוד לפני החמסינים של יוני.  לפני מספר שבועות הייתי בטיול עם שני מהנדסים מטאיוואן. סיימנו ביקור במוזיאון הממוקם ב"אכסניית השומרוני הטוב", אתר ארכאולוגי שראשיתו בתקופת בית שני, והוא משמש כמוזיאון פסיפסים מרחבי יהודה והשומרון. יצאנו מהאתר וגלשתי במורד מעלה אדומים לכיוון מזרח. רוח נעימה של בוקר ציננה את פנינו. היעד הבא שלנו היה תצפית לכיוון מנזר סנט ג'ורג' בואדי קֶלט.

לפתע שואל אחד המהנדסים: "תגיד לי, יש כאן סניף של סטארבאקס?" הוא אמר. ואני עונה לו: "למה אתה שואל?" (יהודי טוב, על כל שאלה-שאלה בחזרה...). בתשובה מספר לנו הבחור כי הוא חובב מושבע של הקפה של סטארבאקס וברשותו אוסף ספלים משלל חנויות סטארבאקס ברחבי עולם. עד כה צבר למעלה משלושים ספלים (!!!). בוודאי שבתור נוצרי המבקר בארץ הקודש היה מעוניין להוסיף לקולקציה גם ספל עם נתזיי קדושה. "אז מה אתה אומר, איפה אוכל לשתות קפה טוב ולקנות מאג שכזה?" שואל מארק. ואז אני מספר לו בקצרה על ניסיון החדירה הכושל של הרשת האמריקאית המהולָלה, ואיך יצאה בבושת פנים מארצנו הקטנה. ואני מסיים ואומר לו: "תן לי לראות מה אוכל לעשות בנוגע לבקשתך". אני ממתיק עם עצמי חיוך קטן ומגיע לפניה לכיוון נחל פרת (הלא הוא שמו העברי של ואדי קלט).

מיד עם הירידה מהרכב מנסים נערים ערביים לשדל את שני המהנדסים לקנות דבר מה ממרכולתם השופעת: אולי תמונה של האזור, או תיק אוטנטי ארוג בשילוב של חוטים שחורים וצבעוניים. ואולי רק כוס מיץ טרי, וָואללָה, המדריך, עכשיו, וָואללָה ממש עכשיו, סחטתי אותו, בחיי... מיץ תפוזים כתום או מיץ רימונים סמוק כדם. אנחנו מתקדמים לעבר השביל המוביל אל התצפית על המנזר, מעברו השני של הנחל. כמו תמיד, התרמיל שלי איתי, על הגב.

בתום הליכה קצרה של מספר דקות הגענו אל הסככה הצופייה לעבר המנזר המרשים הדבוק למצוק. בעוד שני החברים מתרגשים ומצלמים את המנזר וסביבתו מכל זווית אפשרית-שלפתי מהתרמיל את ערכת הקפה הקטנה שלי. פתחתי את קופסת הקפה הטרי עם ההֶל (כבר שנים שאני מקפיד לקנות קפה טחון עם הֶל טרי טרי אצל ג'וני בנצרת) והושטתי אותה לעבר המהנדס ששאל על סטארבאקס. שמחתי כשראיתי שניחוח ההֶל הזָר לאפו נעם לו. חיוך רחב התפשט על פרצופו. הוא פלט מספר משפטים מהירים בסינית לעבר חברו ושניהם נראו מאוד מעוניינים הפעם בסחורה...

חיש מהר הרתחתי מים בסיר הקטן, הוספתי כפות גדושות מן האבקה השחורה והריחנית, וערבבתי...המים רתחו בפעם ראשונה, הרמתי את הסיר לזמן קצר ומששכחה המערבולת בסיר - החזרתי את הסיר לרתיחה שניה ושלישית. שני המהנדסים התעניינו מאוד בגזייה המיניאטורית שלי אך חיש מהר עברה ההתעניינות אל כוסות הזכוכית הקטנות אליהן מזגתי מהקפה הטרי. אל הקפה המהביל נוספו עוגיות "מעמול" טריות אותן הכינה אשתי ערב קודם. לגמנו אט אט מן הקפה, נהנים מן הקפה ומן הנוף-הסברתי לחברים על נזירות מדבר יהודה ועל תולדות המנזר שממול...

הנאה צרופה. באמת שלא חסָר לנו דבר, וודאי שלא סטארבאקס...

הכנס טקסט כאן