שיפוטיות
אנחנו בוחרים בחיים שלנו הכל, כל הזמן.
לפני שנמשיך בהסבר, בואו נסכם מושגים בסיסיים בשיח שלנו:
החלטה- מגיעה מהראש. הראש בוחן את האפשרויות וקובע מה טוב יותר כרגע.
בחירה- מגיעה מהבטן או מהלב. אני אומרת אפילו שבחירה היא ממקום מאוזן שבין הרגש לראש.
מאותו מקום שאני קוראת לו- אני.
אז אנחנו בוחרים בחיים שלנו הכל. לא את הנסיבות. אלא את ההתייחסות שלנו לנסיבות.
משפט נדיר, הייתי אומרת אפילו איכותי ומפחיד כאחד.
הקושי הגדול שלי עם הקביעה הזאת הוא שאם אני בוחרת את מה שיש לי כרגע, איך זה שאני לא מרוצה?
- האם אני בוחרת להיות לא מרוצה? ככה סתם? מה הטעם? מה טוב בזה?
- האם זה אומר שאני בוחרת לעצמי דברים שהם לרעתי? או שאולי אינני חושבת שמגיע לי מה שאני אומרת שמגיע לי ולכן אין לי את זה?
בואו ניקח אהבה.
אני אומרת שאני רוצה אהבה. אני רוצה לאהוב מישהוא ולחיות בזוגיות.
כרגע בחיים שלי אין לי אהבה ואין לי בן זוג.
האם פירושו שאני לא באמת רוצה להיות מרוצה ולכן אין לי בן זוג? או שאינני באמת רוצה את זה? או שאינני חושבת שמגיע לי וכו'?
מפחיד, לא?
אין לי תשובה כרגע לשאלה הזאת. אני אעבור לאחת העוולות הגדולות שאנחנו עושים לעצמנו.
כשאני בוחרת באפשרות אחת מתוך אלו המונחות לפניי בחיים, אני מצפה לתוצאה טובה.
כשאני מצפה לתוצאה טובה, אני מראש עושה עוול עם עצמי.
אינני עושה עוול עם עצמי כיוון שאני מראש רוצה תוצאה טובה, להיפך- זה נהדר שאני מבקשת רק טוב עבורי. אלא מה?
אני עושה עוול עם עצמי ועם החיים שלי כיוון שאני שופטת את המציאות לטוב ולרע.
אני מראש מחלקת את העולם לטוב ורע ואינני יודעת על פי אילו אמות מידה. אמות המידה שלי לשיפוט הן אמות מידה של אותו הרגע של קבלת ההחלטה או התוצאה וללא ידיעה עתידית לתוצאות ההשלכה והכוונה של היקום בעודו עובד עבורי ועבור משאלותיי.
הכל התחיל אצלי עם סיפור ששמעתי על נער ואביו שחיו בסין הרחוקה ולהם 3 סוסים. סוס צעיר ושניים מבוגרים.
יום אחד הגיע הנער בריצה אל אביו ובבכי מר מספר כי הסוס הצעיר ברח מהמכלאה. עונה האב: "אכן, ברח הסוס אך יחד עם זאת, אינך יודע אם טוב המקרה הוא אם לאו. בוא נחכה ונראה מה ילד יום". למחרת הגיע הנער צוהל אל אביו ומספר לו כי הסוס הצעיר חזר והביא עימו עוד 3 סוסי פרא. "אכן שמחה גדולה היא לנו ואני מבין שאי אפשר היה לדעת אם רע או טוב היה שברח אתמול" אמר הבן. ענה לו אביו: "בני היקר, אכן יש לנו עכשיו 3 סוסים חדשים ויחד עם זאת, אינך יודע אם טוב הוא או לא. בוא נחכה ונראה מה ילד יום". למחרת עלה הצעיר על אחד הסוסים החדשים וזה הפרא נעמד על רגליו האחוריות והפיל את הנער ארצה. שכב הבן כששתי רגליו שבורות ובכה לאביו כי אכן, מר גורלם על כך שהגיעו סוסים חדשים ועכשיו לא יוכל לעבד את השדות עם אביו הזקן. ענה האב: "בני, אכן פצוע אתה עכשיו ויחד עם זאת, אינך יודע אם טוב הוא או רע. בוא נחכה ונראה מה ילד יום". למחרת הגיעו חיילי המלך ולקחו כל צעיר ורענן להלחם במלחמה. נכנסו לביתם וראו זקן חסר תועלת וצעיר פצוע ולכן לא לקחו אף אחד מהם. או אז הבין הצעיר ואמר לאביו: "עכשיו מבין אני. המציאות היא מה שהיא. איננו יודעים אם לטוב או לרע."
מצד אחד אני יודעת מה אני רוצה ומבקשת לעצמי וזה עומד לנגד עיניי כל הזמן.
מצד שני אני מקפידה לא לשפוט את מה שמגיע אליי. במלים אחרות- אני מקבלת את מה שמגיע אליי כמציאות. האם אני יכולה לשנות את המציאות של רגע זה? לא. המציאות ברגע זה קיימת. אני יכולה לעשות שינויים בחיים שלי שישפיעו על העתיד. על הרגע הבא.
משקיבלתי את המציאות כפי שהיא ואני מכירה בה, מודה עליה ופועלת בתוכה ומתוכה- אני חיה.
נחזור לאהבה שלי.
אני יכולה לכעוס על עצמי על הבחירה שלי לגור ברמת הגולן ולא לקנות מנוי באינטרנט לאתר פו"פ. אני יכולה לשפוט את המציאות שלי כרגע- ללא זוגיות.
אני בוחרת שונה.
אני רואה את המציאות ושואלת מה עוד אני יכולה לעשות, מצד אחד, ומודה על הבשלות שאני רוכשת בזמן הזה, מצד שני. היות ובת אנוש אני, עוברות מחשבות רבות בראשי. אינני מנטרלת אותן, אלא נותנת להן חוקיות ומקום של ביטוי.
גם רגשות עולות. גם להן אני נותנת לגיטימציה.
הכל בסדר.
הכל אפשרי והרשות נתונה במציאות שבה הכל נכון. איזה עונג יש לנו מהמחשבה שהכל נכון ואיננו טועים אף פעם. כל החלטה שניראית כאילו לא נכונה היא בעצם שיעור בחיים שלנו. כן, גם כשהשיעור יקר בהרבה ממה שהיינו מוכנים לשלם עבורו, לו שאלו אותנו. אבל על השיעורים בכתבה נפרדת.
יהודית [email protected]
דהרמה- מרכז זן גולן לפיתוח התודעה. טרילותרפיה היא שיטת אימון מבוססת על התפיסה שהסבל שלנו רובו מגיע מבפנים. כשניצור שקט פנימי, ניצור אושר. בטרילותרפיה אנחנו מאמנים אותך ליצור איזון בין הקול ההגיונ