אני כפתור, לכן אני - ביקרנו בתערוכת היסטוריית הכפתורים של מוזיאון אובודה הוא נפתח ב-10 בדצמבר ויישאר פתוח עד 1 באוקטובר 2023.

התערוכה הזמנית החדשה של מוזיאון אובודה ב-Főtér ברובע, מי היה מכפתר אותה? – תערוכה שכותרתה שוטטות בעולם הכפתורים.

בנוסף לעובדה שאנו יכולים לראות סוגים רבים ושונים של כפתורים, אנו מקבלים גם תמונה די מפורטת של ההיסטוריה של הכפתורים ויצירת הכפתורים, וכשנצא מבניין המוזיאון, כמעט בוודאות נסתכל על הכפתורים שלנו אחרת מאז. עַל. אפילו לכפתור יש נשמה.

התערוכה הזמנית החדשה של מוזיאון אובודה מוכיחה בביטחון שניתן לבנות תערוכת היסטוריה תרבותית מרגשת ומעניינת אפילו סביב החפץ הפשוט והרגיל ביותר . כמו לכל דבר, גם לכפתורים זעירים יש היסטוריה משלהם.

אין הוכחה טובה יותר להיבטים הרבים והשונים של האופן בו ניתן לבחון כפתורים מאשר האינפוגרפיקה המרהיבה שצוירה והודבקה על הקיר באמצע התערוכה , המציגה את כל נקודות המבט האפשריות (חומרי גלם, שיטת ייצור, סמליות, שיטות השימוש, גורמים המשפיעים על ייצור הכפתורים ואפשרויות הפרשנות), ואף מגלה את אלה.

מסתכלים, בוחנים וקוראים את הקיר ומגיעים במהירות למסקנה: כפתורים שימשו להידוק והצטרפות בגדים גם בימי קדם, אך בנוסף לפרקטיות, היה גם היבט נוסף של שימוש, זה האסתטי. במשך זמן רב , הכפתור שימש גם למטרות דקורטיביות , וביטא, למשל , את הדרגה החברתית שבה תפס בעל הכפתור.

היו תקופות וסוגי כפתורים שיש להם משמעות רבה בפני עצמם. כי אז הכפתורים לא היו עשויים רק ממתכת, טקסטיל, עץ, עצם ואחר כך מפלסטיק, אלא גם ממינרלים נדירים, אבנים יקרות, מתכות יקרות , או שהם שימשו גם במהלך היצירה, מה שנעשה בדרך כלל עבור עבודת הדיוק של אומנים. כתוצאה מכך נולדו הכפתורים הדקורטיביים והיפים.

כפתור הבגדים עצמו התפשט באירופה במאה ה-13 , והרעיון הגיע מהמזרח. אולם שם שימשו מתלים להדק את הכפתורים, ולידו כבר הונח חור הכפתור באירופה.

השימוש בכפתורים הפך נפוץ בהונגריה באיחור מסוים , מהמאה ה-16, וכמו באזורים אחרים באירופה, בנוסף למעשיות שלהם, לכפתורים היה גם תפקיד נוסף של שימוש כתכשיט במקרים מסוימים. זה לא מקרי שהפנייה ליצרן הכפתורים לכמה חלקים יפים נחשבה לעניין של ג'נטלמן .

העובדה שתערוכת הכפתורים נפתחה במוזיאון אובודה מוסברת על ידי העובדה שליצירת כפתורים יש מסורות רציניות בחלק זה של העיר . בנוסף לממצאים הארכיאולוגיים, מעיד על כך גם מסמך משנת 1752: הוא מפרט את ראשי הכפתורים שעבדו באובודה, מה שמניח שכמה אנשים היו פעילים באותה תקופה במגזר זה .

משפחת כפתורים ספציפית, עסק משפחתי בקנה מידה קטן שמילא תפקיד חשוב בעבר של המחוז , שושלת מסאנייהוא גם קיבל חלק מיוחד בתערוכה. הם ייצרו את הכפתורים במשך כמה דורות, תחילה כמפעל עצמאי, אחר כך הלאימו, ולבסוף - גם בתקופת הסוציאליזם - הם חזרו לעצמאותם, אף שהטילו להם גם שען כמיזם משותף. ייצור הכפתורים התעשייתי החל בשנת 1923, כאשר מפעל לחצני איריס , שהיה ממוקם ב-Föld utca 54, החל לפעול . בשנות ה-40 כבר עמד המפעל ב-80% מצרכי המדינה עם 600 מוצריו.

ב-1948 הולאם גם המפעל הזה , אך זה לא עצר את הפיתוח.

ראשית, שני מקומות נוספים נפתחו באובודה, ולאחר מכן בחלקים אחרים של העיר. לאחר מכן, כשהפלסטיק החל להתפשט, המפעל איבד מחשיבותו, ובאמצע שנות ה-60 הוא אוחד ל-Fővárosi Műanyagipari Vallalat . עם זאת, ייצור הכפתורים התעשייתי העצמאי בהונגריה כמעט הופסק.

תעשיית הפלסטיק ייצרה כפתורים באצווה גדולה, ואם מישהו רצה כפתור יפה יותר ודקורטיבי יותר, פנה לאומן לעזרה.

אם נוכל ללקט משהו מהתערוכה, זה בטוח שכפתורים איתנו כבר הרבה מאוד זמן , וסקוטש כאן, פתרונות חלופיים שם, החפצים הקטנים והמעשיים האלה יהיו איתנו גם כשהאנשים של היום ארוכים מֵת.

אנו יכולים גם ללמוד שהכפתור שימש לא רק ללבוש , אלא גם לעיניים של דובי צעצוע ואנשי שלג, או למשחק כדורגל כפתורים בילדות - בעיקר לבנים . זה אולי החיסרון היחיד של התערוכה: שולחן כדורגל עדיין יתאים.

ניתן להשתמש בכפתור גם במובן סמלי , למשל מתוך אמונה טפלה - אם כי קודם כל צריך להיתקל בו מנקה ארובות.