"בגיל 24 קמתי יום אחד, בבוקר רגיל לחלוטין, ותוך שעתיים הייתי משותקת לגמרי מהחזה ומטה. כן, בדיוק ככה. עכשיו, לכל בן אדם מן השורה מן הסתם זו חוויה טראומתית שאי אפשר לתאר אותה, משהו מאוד מאוד קשה, אבל אני לא הייתי סתם בן אדם מן השורה, לא הייתי בן אדם רגיל, הייתי שחקנית כדורסל מקצוענית, ספורטאית בכל רמ"ח איבריי".
בגיל 9 מורן סמואל כבר חיה ונשמה כדורסל. היא התעקשה והצליחה להרשם לקבוצת הבנים בכרמיאל. בגיל 15.5 כבר שיחקה בליגת העל ובנבחרת ישראל. בהמשך הפכה לספורטאית מצטיינת שחלמה לשחק בליגת המכללות בארה"ב.
"פתאום בבוקר, בזמן שתליתי כביסה, אני מרגישה כאב מטורף בגב וקוצר נשימה גדול. נשכבתי על המיטה ובתוך כחצי שעה לא יכולתי אפילו לעלות על האלונקה. באמבולנס נתתי לעצמי אגרופים מטורפים ברגליים. דפקתי על עצמי כמו משוגעת - אבל לא הרגשתי כלום. ברגע אחד הגוף שלי פשוט נמחק". כלי דם התפוצץ בעמוד השדרה של מורן. מום מולד שהפך לפצצה מתקתקת.
מורן היתה אז בשנה השלישית של לימודי הפיזיותרפיה שלה. את המנתח היא הכירה מלימודיה באוניברסיטה. יחד הם סיכמו ש"אני עדיין צעירה, חזקה, אופטימית. וכן, גם אם הגוף שלי, או חלק נכבד ממנו, השתנה ברגע אחד - שום דבר לא יכול לקחת ממני את הנפש, את הרוח שלי. החלטתי כבר ברמב"ם שכל מה שאפיין אותי, שהוביל אותי לניצחונות בחיים, ימשיך איתי גם כעת".
הרופאים בישרו לה שהיא תהיה משותקת מהחזה ומטה, אבל מהר מאוד היא הדהימה אותם והצליחה להזיזז את הבוהן.
אחרי שלושה חודשים השתחררה מהשיקום. היא סיימה את התואר הראשון, המשיכה לתואר שני בהתפתחות הילד והתמקצעה בתחום של פיזיותרפיה לתינוקות ולילדים עם מוגבלויות.
במקביל הוקמה נבחרת ישראל בכדורסל לנשים נכות.
מורן לא היתה איתן שם. היא ביקשה להתרחק. "לא ראיתי אפילו משחק בטלוויזיה. לא קראתי על זה בעיתון. בטח שלא הלכתי למשחקים. אפילו לא ממש שמרתי על קשר עם הבנות הצעירות שאותן אימנתי לפני המקרה".
מכרים שלה שידעו היטב כמה אהבה את המשחק, ביקשו שתגיע לאימון אחד של הנבחרת. רק אחד. שרק תראה מה זה עושה לה, מה היא מרגישה.
היא הגיעה והתאהבה בכדורסל מחדש.
מורן נבחרה לאחת מחמש השחקניות הטובות באירופה.
בהמשך שיחקה גם בחמישיה הראשונה בקבוצת הגברים ונסעה איתם למשחקי גביע אירופה.
יום אחד, לימור, מנהלת הפרויקטים בהתאחדות לספורט נכים, הציעה לה לעבור לענף חדש – חתירה. מורן התנגדה לרעיון, אבל זו היתה עבורה דרך מעניינת כדי להתחבב על לימור.
תוך שנה הן התחתנו בניו יורק ותוך שנתיים – ב-2012 - מורן ייצגה את מדינת ישראל בחתירה במשחקים הפראלימפיים בלונדון.
אחרי שזכתה שם במקום החמישי, חלמה לעמוד על הפודיום באולימפיאדת ריו עם ילד על הברכיים.
בשנת 2015, במהלך האימונים לאולימפיאדה, מורן זכתה במדליות הזהב באליפות העולם ובגביע העולם.
לבן המשותף שלה ושל לימור הן קראו ארד – ראשי תיבות של אמונה, רצון ודרך. וכן, הוא ישב על ברכיה של מורן כשקיבלה את מדלית הארד בריו 2016.
למורן ולימור נולדה מאז בת נוספת, רום.
בטוקיו 2020 כבר קיבלה את מדלית הכסף.
בשנת 2019 השיאה משואה ביום העצמאות.
"את הדרך המשמעותית החוצה למקום של עשיה, את עושה בעצמך. זה המקום בו את מבינה כאדם שהכוחות נמצאים אצלך. הם לא אצל אף אחד אחר, לא משנה כמה תמיכה תהיה לך. ההבנה הזו מגיעה עם אחריות. יש לך אחריות לצאת לפעולה. אמנם נגמרו החיים כמו שהכרתי אותם, אבל לא נגמרו החיים"
בתהליך..המתן בבקשה.
וווואוווווו, אין לי מילים
אני מרוגשת ומצומררת,
איזו עוצמה!!!
טלי ודובי קופליק עיצוב תכשיטים וסדנאות צורפות
תודה טלי,
מורן בהחלט מרגשת באומץ ובנחישות שלה.
את מוזמנת להמשיך ולעקוב אחרי הסדרה, מבטיחה עוד הרבה ישראליות וישראלים מרגשים ומעוררי השראה.