"איפה אתה תהיה כשאני אהיה בת 18?"
זו השאלה שאחותו הקטנה שאלה אותו וששינתה לו את החיים.
"מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שמשהו לא בסדר בבית. היו צרחות בלילה. ריבים בין ההורים. יד קשה מצד אבא. על כל דבר שעשינו, כל טעות, שילמנו. כבר בגיל צעיר לא רציתי לקום בבוקר וללכת לגן, כדי שלא יקרה משהו שיגרום לו לכעוס עלי. זה אף פעם לא עזר. מה שלא עשיתי, תמיד הייתי אשם".
יוסי הפך לילד אלים. כבר בגיל 4 סולק מהגן בגלל אלימות כלפי הגננת. היא ביקשה ממנו לסדר את הכיסאות, הבטיחה לתת לו שוקולד אם יסדר, אבל אחרי שסידר היא לא נתנה לו את השוקולד, בנימוק שאז היא תצטרך לתת לכל הגן. אז הוא זרק עליה כיסא.
גם בגן החדש הוא לא הסתדר וכך העביר שנה שלמה בבית. או בעצם ברחוב.
כבר בגיל 6 הוא הסתבך בקטטות. בבית הספר היה בטוח שהוא כשלון, ובגיל 9 התחיל לעשן. בכל בוקר אמא שלו היתה נותנת לו כסף לקנות לחם. הוא היה קונה את הלחם ובאותה הזדמנות גם גונב קופסת סיגריות.
מהר מאד ילדים גדולים יותר התחילו לתת לו כסף כדי שיגנוב עבורם.
בגיל 10 התחיל לשתות ובגיל 11 כבר השתמש בסמים.
"בגיל 15, שמונה חודשים אחרי שנעצרתי, הגעתי ל'רטורנו'. ברגע שנכנסתי לשם, אנשים התחילו לחבק אותי ולהגיד לי שהם אוהבים אותי. זה הלחיץ אותי, הייתי בטוח שעושים לי 'כיפה אדומה'. אם אבא שלי לא אוהב אותי, איך זה יכול להיות שמי שלא מכיר אותי אוהב אותי?
במקום ללכת מכות, התחלתי להרביץ לשק איגרוף. התחלתי לדבר עם עובדים סוציאליים, ואז גם ללמוד. בתוך חצי שנה השלמתי 12 שנות לימוד. עשיתי קורס של מדריכי רכיבה על סוסים, ובפעם הראשונה הבנתי שאלימות רק הורסת לי את החיים, ושאם היו לי חברים אמיתיים, הם היו עוצרים אותי מלהידרדר בצורה כזאת.
הייתי אמור להיות ב'רטורנו' שלושה חודשים, נשארתי שנתיים וחצי. לא היה בהיסטוריה שלהם מישהו שנשאר שם כל כך הרבה. התחלתי ללוות נערים אחרים, להדריך בעצמי".
למרות שקיבל פטור משירות צבאי, יוסי התעקש להתגייס.
את הטירונות בחוות השומר סיים כמצטיין פלוגתי.
אחרי חצי שנה התחיל מסלול של 14 חודשים בסיירת גבעתי.
"אני חתום לשנתיים קבע. אחריהן אחפש פסגות חדשות. לעשות תואר, להיות דוקטור. ד"ר יוסי שישמן נשמע מצוין. אני רוצה לכבוש את העולם. נפלתי בלי סוף בחיים, ואני עדיין פה. מוכן לתת עבודה".
את הנשיא רובי ריבלין הכיר בטקס הנחת אבן הפינה לשלוחת אסף של מכינת "אחד משלנו", על שמו של אסף רמון.
החיבור היה מיידי. ריבלין הוקסם מהבחור הצעיר ובסיום האירוע ביקש לדבר איתו. הוא שאל אותו איך הוא מצליח לדבר ברהיטות כזאת מהראש, בלי לכתוב, ושישמן ענה שהוא לא יודע קרוא וכתוב.
עם הזמן יוסי שכלל את היכולת הזאת לכדי אמנות. הוא נואם רהוט ושובה לב.
ובמילותיו של הנשיא ריבלין: "הוא טוב מבט ומרחיק לראות, ואין בו גרם אחד של ציניות או פוזה, והוא השראה עבור לוחמים רבים אחרים, שמביטים בו היום ואומרים: גם אני יכול. וזאת מנהיגות"
מצרפת לכם סרטון מרגש על יוסי. תהנו!
https://www.youtube.com/watch?v=FT30jqVoWlw
בתהליך..המתן בבקשה.
