בית ספר לספונג'ה – לנהל כמו מאמן

העוקבים אחרי כבר יודעים...אהבה, החיבור והקשר בין ניהול, ספורט ולאחרונה כדורגל.

ואיך כל זה מתקשר תמיד לתפיסה הניהולית – לנהל כמו מאמן.

והפעם הקרדיט לקואץ' גלעד .....על שהפנה את תשומת ליבי לכתבה מעניינת שפורסמה בכלכליסט..

נדגים בסיפור אמתי לגמרי תוצרת הליגה הטובה בעולם. פריימר ליג.

עשרות שנים טוני קאר אימן באקדמיה של ווסטהאם. הוא הצמיח כוכבים רבים כמו פרנק למפארד, ריו פרדיננד, ג'ון טרי, ואחד מייקל קאריק, שברקוביץ ( "הקוסם" ) פחד שהוא ייקח לו את המקום בהרכב בהיותו בן 18 בלבד.

המוטו שלו – כדי לבנות אופי טוב לשחקן לא צריך לצעוק, צריך להכריח אותו לנקות.

הצלחה הייתה עבורו כששחקנים מגיעים לחדר הלבשה ולא זורקים את הציוד על הרצפה ומצפים שמישהו יאסוף אחריהם. הם מנקים אותו. הם מכבדים את החולצה ואת האפסנאי.

זאת הדרך ללמדם משמעת, צניעות, אחריות וכבוד. זה ליווה את הכוכבים האלו כל אורך הקריירה.

זה לווה לצד התפיסה שלא נכון לבדוק כל הזמן מה השחקן לא מסוגל לעשות ( = חולשות ), אלא לזהות מה הוא כן עושה טוב ( = חוזקות ), ולאתר את הבעיות באופן מעמיק, כמו נגיד "גישה לא טובה", ולשאול...למה ? למה הוא ככה? האם הוא עצלן ? האם הוא פשוט לא מבין מה שהוא צריך לעשות כי אף אחד לא הסביר לו נכון ?'.

הרעיון של "חיזוק החוזקות ומודעות לחולשות" עזר לו למצוא את הטוב ביותר בכל שחקן ולשפר את היכולת הייחודית לו.

זאת הדרך לנהל כמו מאמן ולגדל את דור המנהלים הבא.

טוני קאר כתב ספר על כך. "Tony Carr: A Lifetime in Football at West Ham United, שייראה אור בחודשים הקרובים. אני בטוח יקרא אותו.