על העידוד /מנחם גדות               

הילד משול לשתיל רך,

שזקוק לטיפוח למען יפרח.

הטיפוח הוא עידוד - שהוא החמצן,

בעזרתו יתפתח פרח מניצן.

עידוד כמוהו כסם החיים,

איתו מרגיש כל אחד כה נעים.

העידוד הוא הרבה יותר משבח,

וממנו יש לאדם רק רווח.

העידוד הוא היפוכה של הביקורת,

שבה אנו מאומנים כמיטב המסורת.

את הביקורת משמיעים כלאחר יד,

איך לעודד לומדים לאט לאט.

ללא רגישות – לעודד לא יתכן,

כדי לעודד, על האדם להיות כן.

ולכך נחוץ הרבה רוחב לב,

להאמין ולהיות אופטימי ושליו.

יש להעניק עידוד על השקעה,

כי היא העיקר, ולא רק התוצאה.

יש לשבח ולהלל את המעשה,

ולא כפי שנהוג את העושה.

כבוד הדדי הוא אבן הפינה,

אותו מלווים שיתוף והבנה.

יש לקבל כל אחד כמכלול אחד שלם,

ומביצועיו הטובים לא להתעלם.

העידוד נותן תקוה ל-לא מושלמים,

שיהפכו כישלון - להצלחה ברבות הימים.

לסיכום -

העידוד מעלה את הערך

ואם יש מכשולים,

                                                                                                                                                J        האור בקצה הדרך...