רינה ודוד היו נשואים באושר רב 25 שנים. בהגיעם לגיל 50 החליטו השניים לגשת לעורך דין ולערוך צוואה הדדית. אחת המטרות של צוואה הדדית היא שכאשר אחד מהם ילך לעולמו, בן או בת הזוג האחרים יוכלו להמשיך וליהנות מהרכוש המשותף שצברו יחד, ובלבד שלאחר מות שניהם יחולק הרכוש באופן עליו הסכימו יחדיו.

רינה ודוד החליטו לרשום בצוואה ההדדית שכל הרכוש המשותף עובר לידיו של זה אשר נשאר בחיים ובבוא יומו של הנשאר בחיים, יחולק כל הרכוש שווה בשווה בין ארבעת הילדים המשותפים בלבד.

רצה הגורל ושנתיים לאחר רישום הצוואה ההדדית, נפטרה רינה ממחלה קשה.

בהתאם לצוואה ההדדית, כל הרכוש עבר להיות של דוד בלבד.

דוד פגש אישה צעירה והם החליטו להתחתן. היו להם חיי נישואין טובים ואפילו נולד להם בן משותף.

דוד רצה לרשום צוואה חדשה ולכלול בה גם את בנו החדש והקטן, אבל אז נתקל בבעיה.

מאחר ובצוואה ההדדית הסתמכה רינה על צוואתו של דוד, אין דוד רשאי לשנות את צוואתו מבלי להחזיר (בעין או בשווי) את החלק שירש מרינה.

אמנם צוואה הדדית ניתן לשנות וכמובן לבטל בכל עת ובלבד והמעוניין לבטל הודיע בכתב לצד השני (בחיים). במקרה זה, היה צריך דוד להחליט אם הוא מוותר על כל מה שירש מרינה בשביל לכתוב צוואה חדשה.

דוד היה מתוסכל מאד.

כמובן שמצויים פתרונות למקרים אלו.

את הסיפור הזה ניתן היה למנוע, אם הייתה מתקיימת שיחה מקדימה אצל עורכת דין מקצועית שהייתה מעלה את הסוגיה בפני בני הזוג ויחד היו רושמים פתרון למקרה שיכול לקרות בעתיד.