בהתקרב יום הכיפורים, אמי קנתה בגדים חדשים לכל בני המשפחה. וכולנו לבשנו בגדים לבנים. אחרי שסיימנו את הסעודה המפסקת, נהג אבא לברך אותנו. הוא הניח את ידו על ראשי הבנים, כשהוא מברך, "יברכך השם וישמרך", את אימא והבנות בירך, "ישימכן השם כרחל וכלאה". אלו ברכות שאבא נהג לומר בכל שנה. בסיום הברכה, היינו נושקים את היד המברכת, ואבא היה יוצא לבית הכנסת עם שני אחיי הגדולים בסיום התפילה. אבא ושני אחי הגדולים נשארו בבית הכנסת עם המתפללים המבוגרים, הם נשארו כל הלילה עד מוצאי כיפור. ביום הזה היו מגיעים כמעט כל יהודי פלוג'ה לבתי הכנסת בעיר כדי להתפלל משעות הבוקר ועד תקיעת השופר המציינת את סיום הצום. חלק מהמסעדות הערביות שהיו בקרבת בית הכנסת, תיבלו את מאכליהן בתבלינים ריחניים במיוחד, ונהגו להשאיר את דלתות המסעדות פתוחות כדי שהריחות יסיחו את דעתם של המתפללים וכדי להפריע למהלך התפילה. לקראת תפילת "הנעילה", הגיעו לבית הכנסת הנשים והילדים הקטנים כדי לשמוע את תקיעת השופר שמסיימת את הצום. לאחר מכן, הן מיהרו הביתה כדי להכין את המשקאות המסורתיים. מיץ הרימונים, משקה המורכב מלימון, הל וסוכר ושפע פירות העונה על השולחן הערוך. פעמים רבות, בצאתם מבית הכנסת, חיכו להם בחוץ פרחחים ערבים שהתגרו במתפללים, קיללו וזרקו עגבניות ואבטיחים על בגדיהם הלבנים. הם חזרו הביתה בבגדים מוכתמים. #טעםהארץ #יעקבמורד