טיפול משפחתי משמש הזדמנות למשפחה כולה לייצר ביחד הבנה ותקשורת ההופכים יחסים תגובתיים למקור ביטחון. המשפחה הינה "יחידה רגשית" אליה נולדים הילדים. היא משמשת מעין עדשה דרכה הילדים לומדים להביט ולהבין את העולם סביב : מהי אהבה ? מה זה קשר משפחתי ? המשפחה אמורה לשמש מעין "מקום מבטחים" אליו חוזרים יומיום מהפעילויות השונות (גן, בי"ס, עבודה, יחסים עם אנשים) והיא מקור להבנה, אמפתיה, התחשבות, קבלת אהבה ותשומת לב. לחוויות שחווים במשפחה יש השפעה דרמטית וארוכת טווח על עיצוב התפתחותם הנפשית של הילדים : איך ילמדו להתמודד רגשית בצעירותם ובבגרותם ? מה ילמדו להדגיש בחייהם ? איזה טיב יחסים יצרו לעצמם ? ואיך ילמדו לאהוב את עצמם ואחרים ? הקשר בין הורים לילדיהם מהווה מקור חשוב ביותר לבניית הביטחון העצמי של הילד : השאלות "האם אני אהוב ?" "האם מבינים אותי ?" "האם אני מוערך על מי שאני ?" הן שאלות המעסיקות, לא תמיד באופן מודע, את עולמו הפנימי של הילד. הורים מלווים את ילדיהם בדאגה רבה לשלומם. התפתחותם ושמחתם של ילדיהם מעסיקה אותם. דווקא בשל כך הקשר עם הילדים הוא לא אחת מורכב מאד. זה קורה מתוך כך שרצון ההורים את טובת ילדיהם ומה שהם מצפים או חושבים למענם, אינו תמיד עולה בקנה אחד עם יכולותיהם או עם צרכיהם ואינו נותן מענה למה שהילדים זקוקים מהם. ההורים חווים את חוסר ה"התיישרות" של הילדים לפי הכוונותיהם כמתסכלת ומתנהלים פעמים רבות באופן לא מודע, בתגובתיות כלפיהם, מה שמייצר עוד תגובות נגד מצד הילדים כלפי הוריהם. נוצרת תגובת שרשרת ומעגל תגובתי שסובב סביב צירו, מייצר תסכול רב של כל הצדדים ומשפיע מאד על האווירה בבית. בתוך כל הורה יש "הטבעה" של מודל ההורות שחווה כאשר היה ילד במשפחת המוצא שלו. המאבקים עם הילדים מגרים את פצעיו של ההורה מהתמודדותו כילד מול הוריו שלו, בעבר. הורים רבים חוזרים באופן אוטומטי לא מתוכנן על דפוסי ההורות שראו בבית בו גדלו למרות שאמרו לעצמם : "אני לא אתן לילד שלי לחוות זאת ". בנוסף - הילדים מאתגרים את הזוגיות של ההורים ומקשים עליהם לשמש כ"צוות" שהוא מקור סמכות, הכוונה ושימת גבולות ברורים. ילדים במשפחה לרב יתנהגו את מה שמציק להם. לא תמיד יש להם את היכולת או הביטחון לבטא את מה שקשה להם או שהם זקוקים לו. אין להם את המודעות, יכולת ההמשגה ויכולת התקשורת על עצם הבעיה. קשייהם יתבטאו בהתנהגות : ירידה בלימודים, הסתגרות בחדר, התחצפות או קושי לשתף פעולה. כל אלו (ועוד) הינם בבחינת זעקה על הסדק בקשר הורה-ילד והזמנת ההורה להורות מודעת, לקיחת אחריות ובחינת השאלה : "למה הילד שלי זקוק ממני, שאינו מקבל ?" במקום זאת, הורים רבים שאינם נעזרים בטיפול מקצועי, חסרים את הכלים המתאימים לגשת לפתרון והם פועלים באופן שמחריף את הבעיה ולא מיטיב עמה. הורים רבים נוטים לחשוב בטעות שהבעיה טמונה בילד ושאיפתם בטיפול היא שהמטפל "יתקן" את הילד. אולם, באופן טבעי, טיפול אישי לילד, אשר אינו לוקח בחשבון את הדינמיקה המשפחתית, לא מייצר פעמים רבות את התנאים לשיפור האמיתי המיוחל וגם כשילד עושה כברת דרך, שינויים לא יחזיקו לאורך זמן בהיעדר התייחסות למערכת המשפחתית כולה. הטיפול המשפחתי מאפשר להבין לעומק את הדינמיקה המשפחתית על כל מרכיביה, כך שיוצר פתח לתקשורת אחרת בין הורים לילדיהם ובין ההורים לבין עצמם. הטיפול המשפחתי יוצר את החוויה המיוחדת והמרגשת של חיבור חדש בין בני המשפחה למען קירבה וקשר. כמו כן מספק כלים מעשיים להפוך התנגדויות, מאבקים ופגיעות למקור הבנה, ביטחון, אמפתיה ותמיכה הדדית. הייחודיות של טיפול משפחתי בשיטת האימגו היא בכך שהוא במהותו נוגע בקשיים במערכות יחסים וריפויים, תוך מתן כלים ייחודיים ומעשיים לקשר ותקשורת, המסייעים להפוך את חוסר האונים והתסכול לשפה חדשה של תקשורת אוהבת. בטיפול המשפחתי בשיטת האימגו, יוצרו יחסים של מודעות והפחתה משמעותית של תגובתיות בין בני המשפחה. בכך יחזור השקט ותופיע פתיחות, אשר יאפשרו לכל בן משפחה את החופש והביטחון לבטא את הפוטנציאל הגלום בו ולצמוח.

ההתערבות הטיפולית שלי במצבי אובדן וטראומה מבוססת על תאוריית ה"קשרים המתמשכים" (קלאס, סילברמן ומיקמן, 1996) אשר קוראת תיגר על התפיסות הקלאסיות שטענו כי המשך הקשר עם הנפטר מהווה ניסיון להילחם נגד מציאות המוות וכי אבל מוצלח מחייב ניתוק הקשר והשתחררות מן העבר. ההתפתחות החשובה בעיני בהבנת סוגיית היחסים עם הנפטר מקורה בהכרה כי המוות אמנם סופי אך מתן המשמעות לאובדן ובניית יחסים עם הייצוג הפנימי של הנפטר, הינם תהליכים הנמשכים כל החיים, אין להתכחש להם ויש להעריך את עוצמתם הרפואית יוצאת הדופן, להרחיב את הנשמה ולהביא לאיזון והלימה עמוקים בין הגוף לנפש. כמי שמאמינה בריפוי דרך קשר אני מביאה למפגש הטיפולי 100% נוכחות וסוג אחר של הקשבה ותשומת לב לרגע הנוכחי, כדי להרחיב את התודעה בחדר אל מעבר להתניות (שמקורן במחשבות שאינן ברגע הזה). במקום הזה שבו התרחבות התודעה היא גם מיכל לטראומה, נפתחות הזדמנויות ברזולוציות עמוקות, המאפשרות לאדם להתרחב אל עוד חלקים של עצמו, כנגד זיהום מרחב היחסים שלו, ומתבססת חוויה של קשר וחיבור ל"שמש" שמתחת ל"עננים". היכולת להכיל כאב שלא נגמר עם עיניים שרואות את עומק הצער ולפתוח זרועות כדי להכיל יחד כאב ושמחה, צער ורווחה יוצרים טרנספורמציה ממשית לחיים מלאים המאפשרים "גם וגם" - גם להרגיש עד הסוף סבל גדול וגם לדעת את רגעי האושר והשמחה הממשאבים את האדם בעוד ויותר כוחות התמודדות ומאפשרים איכות חיים רגשית ותפקודית של חיים במלאות, בהם האובדן הוא חלק מהשלם כולו. אני מזמינה את כל מי שמכיר אנשים שחוו אובדן או משבר ומחפשים דרך לצמיחה פוסט-טראומטית, התפתחות וריפוי אישי או זוגי, להציע להם להתנסות בשיטות התערבות ייחודיות המאפשרות חיים בהרמוניה, רווחה אישית ושקט נפשי, גם לאחר האובדן הגדול ביותר. תנו ליקרים לכם הזדמנות לעשות "עכשיו" מלא וגדול כדי לשחרר, להתרחב, לאזן ולהמשיך להתרחב.