אלה ואלכס, זוג צעיר בשנות ה-30. לאחר שהתחתנו, הבינו מהר מאוד שעם העלייה המטאורית במחירי הדירות בשנים האחרונות, ועם שתי משכורות ממוצעות, יהיה להם קשה, עד בלתי אפשרי, לרכוש דירה בשנים הקרובות.

על מנת שיוכלו לחסוך מעט כסף וכדי שלא יזרקו אלפי שקלים בחודש על תשלום שכר דירה, עזבו את דירתם השכורה ועברו לגור בדירתם הקטנה של הוריה של אלה בחולון.

תוך 3 שנים וחצי נולדו להם שתי בנות, והמגורים יחד בדירת 3 החדרים הפכו קשים לכולם.

המשפחה מחליטה למכור את הדירה, ובתוספת קצת חסכונות והרבה הלוואות, רוכשת דירת 4 חדרים גדולה ומרווחת בפרויקט חדש במודיעין.

תכנון הדירה אידיאלי למשפחה המורחבת. אזור הסלון, פינת האוכל והמטבח מרווחים ופתוחים לעבר מרפסת רחבה הצופה אל נוף מדהים, הממ"ד גדול ומתאים כחדר שינה עבור שתי הבנות, חדר אמבטיה ומרפסת שירות מחוברים, והסוכרייה – 2 סוויטות הורים, בכל אחת מהן חדר ארונות וחדר רחצה פרטי. פרטיות הן להורים הצעירים והן לסבים. דירה מושלמת.

על כן אני מופתעת כאשר אני נפגשת עם אלה ואלכס ורושמת את בקשותיהם לגבי השינויים הרצויים בתכנון הדירה.

סוויטת הורים אחת תישאר כפי שהיא, עבור הזוג המבוגר.

את סוויטת ההורים השנייה הם מבקשים לבטל ולפצל לשני חדרי שינה, האחד בגודל רגיל והשני קטן יותר. ללא חדר רחצה, ללא חדר ארונות.

"אין לנו ברירה, אנחנו חייבים עוד חדר".

"בשביל מה אתם צריכים עוד חדר? בשביל ילד שלישי?" אני שואלת.

"לא" הם עונים "בשביל הכלב שלנו".

אני מסתכלת עליהם בחיוך, חושבת שהם מתבדחים איתי.

"אנחנו רציניים" הם אומרים לי "תביטי מהחלון".

אני קמה ומציצה מהחלון.

מישהו מציץ עלי חזרה. יצור חום ע-נ-ק.

כלב? יותר מזכיר סוס פוני.

"אמאל'ה" אני נרתעת אחורה "מה זה הגודל הזה? הוא קשור?"

מי שמכיר אותי, יודע שאני די מפחדת מכלבים, גדולים וקטנים. לא סומכת עליהם. בטוחה שבשלב זה או אחר הם עלולים לנשוך אותי. לכן אני משתדלת לא להתקרב לכלבים, ומעדיפה שלא יתקרבו אלי. מין סטטוס-קוו שכזה. במיוחד לכלבים שהם כמעט בגובה שלי.

אני זוכה להרצאה שלמה על סוג הכלב ("דני ענק") ועל העבר המלכותי שלו ("אבותיו הוחזקו בימי הביניים בבתי מלוכה ברחבי אירופה").

על פי הגודל שלו, הוא צריך יותר מחדר. הוא צריך דירה שלמה.

"אני לא מבינה. הוא חי איתכם היום בדירה הקטנה בחולון?" אני שואלת.

"ברור" הם עונים לי, לא מבינים איזו מין שאלה זו בכלל "הוא בן משפחה! נמצא אצלנו מאז שהיה גור. זו אחת הסיבות העיקריות שקנינו את הדירה החדשה".

אני מבקשת מהם לשקול שוב את נושא ביטול סוויטת ההורים, במיוחד את ביטול חדר הרחצה. מסבירה להם שזהו צעד בלתי הפיך. להחזיר את חדר הרחצה בשלב מאוחר יותר, יהיה בלתי אפשרי. וחבל. גם ערך הדירה ירד במידה וירצו למכור.

אבל הם מתעקשים.

"אוסקר הוא בן משפחה. מגיע לו חדר. וכשבאים אורחים אנחנו חייבים לסגור אותו, כי יש כאלה שמפחדים ממנו".

מעניין למה.

אז אני גם לומדת, שקוראים לסוס פוני אוסקר.

כאשר רוצים לבטל חדר רחצה, יש שתי חלופות: האחת – לבטל לגמרי את כל התשתיות, והשנייה – להשאיר את הצנרת מתחת לריצוף ומתחת לטיח בקירות, ובכך יש אפשרות בעתיד להשתמש בתשתית, ובשיפוץ מקומי לבנות מחדש חדר רחצה. האפשרות השנייה לא פשוטה, ולכן אני מבקשת ממנהל העבודה שיגיע לפגישה על מנת שנבין את כל ההשלכות.

מנהל העבודה מגיע, נעצר במרחק כמה מטרים מהקראוון שלי ולא מוכן להמשיך להתקדם.

מנהל העבודה הקשוח, ש"מחזיק קצר" את כולם באתר, שצעקותיו נשמעות מרחוק ואף גוברות על קולות מכשירי הקידוח – אותו מאצ'ו, פוחד מכלבים במיוחד, ומאוסקר בפרט. למרות שהוא קשור.

אז אלכס יוצא על מנת להחזיק אותו, ומנהל העבודה רץ במהירות ונכנס אל תוך האזור המוגן, הקראוון שלי.

לאחר התלבטויות ובדיקת העלויות הכספיות, מחליטים להשאיר את הכנות האינסטלציה מתחת לריצוף לצרכים עתידיים, אבל כרגע לחלק את כל החלל לשני חדרי שינה.

יוצאים לדרך.

הבנייה מתקדמת, ומדי פעם אלכס ואלה מגיעים על מנת להתעדכן. החיים בדירה הצפופה כבר ממש בלתי נסבלים ואין לאף אחד פרטיות. 4 מבוגרים, שתי בנות קטנות שמתרוצצות לכל עבר עם צעצועים מפוזרים בכל מקום. ואוסקר. הם מתים כבר לעבור לדירה המרווחת.

כחודש לפני קבלת טופס 4, אנו מזמינים את הדיירים על מנת לבצע בדיקה של הדירה. אלכס, אלה והסבים מגיעים. מסתובבים בדירה עם מנהל העבודה ועורכים פרוטוקול טרום-מסירה.

כשמגיעים לחדר השינה הקטן, שהיה פעם חלק מסוויטת ההורים, הם נעצרים.

"רואים משהו לא תקין?" מנהל העבודה שואל.

אלכס נאנח בעצב "החדר הזה תמיד יזכיר לנו את אוסקר".

"מה זאת אומרת יזכיר את אוסקר?" אני שואלת, עדיין לא מבינה.

"אוסקר נפטר לפני כמה חודשים. גילו לו סרטן בשלב מתקדם. נאלצנו להרדים אותו".

מנהל העבודה ואני מחליפים מבטים. לא יודעים מה לומר. לשנינו עוברת אותה מחשבה בראש. חבל שעשו את כל הבלגן וביטלו את חדר הארונות וחדר הרחצה. ורק שלא יבקשו עכשיו להחזיר את הדירה לתכנון המקורי. חודש לפני מסירת הדירות כבר לא עושים שום שינויים.

"מצד שני, טוב שעשינו את השינוי" אומרת אלה ומחזיקה את בטנה "גילינו שאני בהריון. שבוע 12. זה יהיה החדר של התינוק".