תמר ושי, זוג צעיר בשנות ה-30, עם 2 ילדים קטנים בגילאי הגן, חלמו כל חייהם על דירת גן.

דירה כזו, עם גינה מטופחת, לא קטנה מדי אבל גם לא גדולה (לשי לא כ"כ מתחשק לעבוד כל שבת בגינה), בה יוכלו לארח בקיץ, לעשות על האש עם המשפחה והחברים, לשים בה בריכה קטנה כדי שהילדים יוכלו להשתעשע, ומי יודע, אולי אפילו ג'קוזי זוגי רומנטי.

הם רכשו דירת גן, 4 חדרים, והגיעו אלי עם כל החלומות. ועם קלסר גדול מלא בתמונות, שתמר במשך שנים אספה מכל מיני מגזינים לעיצוב. ועם מעצבת פנים חייכנית, שלא השאירה קיר ושקע אחד במקומם.

ושי? אין לו הרבה דרישות. עיצוב וצבע באמת לא מעניינים אותו. שתמר תעשה מה שהיא רוצה. שתלך עם המעצבת לבחור את הקרמיקה והמטבח, כי זה ממש, אבל ממש לא מעניין אותו.

הדבר היחיד שחשוב לו זה הטלוויזיה הגדולה שלו בגינה. שיוכל לשבת בכיף עם חברים, עם הבירה והפיצוחים, ולצפות במונדיאל.

אז תמר מתחילה להסתובב בין הספקים עם המעצבת, וההזמנות שלה מתחילות להגיע אלי.

תוך כדי בחינת ההזמנות ובדיקה אם הן מתאימות לתוכניות וניתנות ליישום, אני שמה לב לסכומים האדירים של השדרוגים. עשרות אלפי שקלים. מטבח, ריצופים, חיפויים, כלים סניטריים, שיש, דלתות פנים. לא נשאר שום דבר מהסטנדרט. הכול משודרג. והכול יקר. שלא לדבר על הסכומים המטורפים שהוציאו על כל השינויים בחשמל, באינסטלציה, במיזוג, בהנמכות הגבס.

אני בטוחה שתהיה להם בסוף דירה מהממת. המעצבת הצליחה להפיק את המקסימום מדירת ארבעת החדרים המשעממת, והשילוב של הרעיונות שלה והשדרוגים אצל הספקים – יהפכו את הדירה שלהם לדירה מהמגזינים. כמו בתמונות שבקלסר של תמר.

יום אחד תמר מתקשרת אלי.

"תגידי, אפשר עדיין לעשות שינויים בדירה?"

"בעקרון כן" אני עונה לה "רק בעוד שבועיים יוצקים אצלך את התקרה. מה קרה?"

"אחזור אליך" היא אומרת ומנתקת.

לאחר כמה ימים מגיעה תמר עם המעצבת, ובידן סט חדש של תוכניות והזמנות מהספקים.

אני בוחנת את החומר.

מכל השינויים שהמעצבת תכננה בדירה, לא נותר כמעט דבר. הדירה חזרה להיות דירת הסטנדרט הרגילה. הקירות הוחזרו למקומם הראשוני, חדר הרחצה הזוגי והמפנק הוקטן למימדיו הרגילים, המטבח חזר להיות כמעט מטבח סטנדרט. תוספות השקעים, הרמקולים בתקרה בכל חדר, התריסים החשמליים, מערכת המיזוג היקרה – הכול בוטל.

ההזמנות אצל הספקים השונים עודכנו. כמעט הכול חזר להיות סטנדרט קבלן. ללא שדרוגים ותוספות.

מה כן נשאר?

ההכנות לטלוויזיה בגינה. וההכנות לרמקולים, למערכת הסראונד ולמקרן העתידיים. אותן לא ביטלו.

אני מביטה, קצת המומה, על תמר ועל המעצבת.

"מה קרה לדירה המהממת? לכל השינויים והשדרוגים?"

"בורסה, זה מה שקרה" עונה לי תמר, כמעט בוכה "שי השקיע את הכסף שהקצבנו לבית בכל מיני מניות. כמה רבתי איתו על זה. שיניח לכסף. שלא ייקח סיכון. אבל הוא התעקש שיוכל להרוויח עוד. והפסדנו הכול. הוא לקח את זה כל כך קשה… אז בשביל לעודד אותו, אמרתי לו שנשאיר בחוץ את כל ההכנות לפינת הזולה שלו…"

אז אני מוציאה מהתיק של הדירה את התוכניות הישנות, מסמנת עליהם "איקס" גדול, ומחליפה בתוכניות חדשות.

מבטלת את החשבון הגבוה עבור השינויים והשדרוגים, שלקח לי זמן כה רב לתמחר, ומוציאה במקומו חשבון חדש, נמוך בהרבה.

תמר חותמת על החשבון החדש ונאנחת.

"העיקר ששי קיבל את הפינה שלו בגינה, עם הבירה והפיצוחים והמונדיאל. לא יכולתי לקחת את זה ממנו".