קו מז'ינו היה קו ביצורים שהיה קיים בין צרפת לגרמניה בתקופה שבין מחה"ע ה 1 למחה"ע ה 2.

הצרפתים בנו את הקו הזה כקו ביצורי בטון, מכשולי טנקים במשך שנים רבות, השקיעו בו כספים רבים, שלחו לשם חיילים רבים, בקיצור הם בנו על קו הביצורים הזה שיגן עליהם מפני התוקף הגרמני. אולם בפועל המציאות הייתה שונה, הגרמנים פשוט עקפו את הקו ובתוך מספר ימים כבשו את צרפת. הסיבה לכישלון הצרפתי הצורב היא, שהצרפתים היו תקועים בדוקטרינה צבאית שלא התאימה לזמן, הם הסתמכו על המציאות שהייתה קיימת במלחמת העולם הראשונה שהייתה מלחמה איטית מלחמת עמדות וביצורים. אולם המציאות השתנתה לגרמנים היו כלי רכב משוריינים וטנקים והם פשוט עקפו את קו הביצורים. המסקנה היא שצריך להתאים את עצמנו למציאות המשתנה, ודבר זה קורה כל הזמן.

בהקשר הכלכלי ניתן לומר שהמציאות במאה ה 21 השתנתה כליל מהמציאות במאה ה 20 ולכן עלינו להיערך בצורה שונה.

במה השתנתה המציאות?

נחלק את החיים ל 3 תקופות שונות, תקופת הילדות- מלידה עד יציאה לעבודה. תקופת העבודה-השנים בהם אדם עובד עד פרישתו מעבודה, תקופת הפרישה-מהפרישה מעבודה עד הפטירה

באמצע המאה ה 20 בשנת 1949הגיל הממוצע של אנשים שיצאו לשוק העבודה היה גיל 20, כלומר תקופת הילדות הייתה כ 20 שנים. תוחלת שנות העבודה הייתה כ 45 שנה, כמו כן היה ביטחון תעסוקתי גבוה, היה נפוץ מאוד לראות אנשים שעבדו את כל שנות העבודה שלהם באותו מקום עבודה. כלומר תקופת העבודה כ 45 שנים. תוחלת החיים הייתה 65-70 שנה. רוב החיים היו שנות עבודה, ותקופות קצרות יותר האנשים דאגו לילדיהם עד שהם יצאו לעבוד, ותקופת הפרישה הייתה קצרה מאוד בממוצע כ 5 שנים אנשים חיו בפרישה.

המציאות הקיימת במאה ה 21 היא שהגיל הממוצע שבו אנשים יוצאים לעבודה הוא 25-27 אחרי שרכשו מקצוע, כלומר תקופת הילדות כ 25 שנים. תוחלת שנות העבודה התקצרה, עודף עובדים במקצועות מסוימים ועלות יקרה של עובד ותיק במקום העבודה גורמת לכך שמעדיפים עובדים חדשים וזולים יותר, כלומר הביטחון התעסוקתי נמוך. יש מי שאומרים שכיום עובד ממוצע יעבוד במהלך שנות העבודה שלו כ 14 מקומות עבודה שונים. כלומר תקופת העבודה כ 30-35 שנים. אבל הדבר הדרמטי ביותר הוא התארכות תוחלת החיים. תוחלת החיים הצפויה לצעירים בני 30-50 היא קרוב ל 100 שנה. מה שאומר שהתקופה הכי משמעותית בחיים, היא תקופת הפרישה 35-45 שנים.

המשמעות הכלכלית של השינוי הזה היא שאין יותר אפשרות להסתמך רק על קרן הפנסיה שאדם צובר במהלך שנות העבודה שלו, וגם אם נוסיף לכך את קצבת הזקנה שאדם מקבל בהגיעו לגיל הפרישה, הסכום המצטבר הוא נמוך מאוד ואדם ממוצע לא יוכל להתקיים ממנו בגיל הפרישה. יש צורך מהותי לשנות את התפיסה של החיסכון על מנת להגיע מוכנים לאתגר הזה.

האם אתם ערוכים לקו מז'ינו שלכם?