החברה שלכם צוברת חובות? אם אתם לא פועלים בתום לב, כדאי שתדעו ש"מסך ההתאגדות" לא יגן עליכם. בימ"ש השלום בנצרת חייב באחרונה בעל חברות באחריות אישית, לאחר שהשתכנע כי האיש עשה שימוש ציני במוסד "החברה".  

שתי חברות נהגו לרכוש סחורה מחברת "מתנות ג'וליאן", המייבאת ומשווקת מתנות וכלי בית. כך זה נמשך מספר שנים, בערך עד 2011. החברות הרוכשות היו בבעלותו של אדם אחד. לאורך השנים, כמקובל, הוא מסר שיקים בשם החברות שלו.

בשנת 2010 החלו להתעורר בעיות. החברות נקלעו לקשיים כלכליים והשיקים החלו "לחזור". יותר מעשרה שיקים לא כובדו, ולשתי החברות נוצר חוב של כ-211,000 שקל כלפי החברה המשווקת. 

מאוחר יותר, בעל החברות החייבות מסר שיקים חלופיים במסגרת משא ומתן לפשרה, אלא שגם הם חוללו והכסף לא הגיע. גם לאחר הליכי הוצאה לפועל, החברות החייבות לא שילמו.

בעקבות זאת, "מתנות ג'וליאן", שיוצגה על ידי עוה"ד יצחק לוי, הגישה תביעה בבימ"ש השלום בנצרת נגד בעל שתי החברות, בה טענה כי הוא נושא באחריות לחוב כלפיה. מבחינה משפטית, הטענה הייתה שיש לבצע "הרמת מסך" ולייחס לו את החוב אישית.

לשיטת התובעת, הנתבע עשה שימוש לרעה ב"אישיות המשפטית הנפרדת" של שתי החברות, פעל בשמן כאשר הן היו חדלות פירעון כבר בזמן יצירת החוב, והציג בפניה מצג שווא במתכוון. טענתה המרכזית הייתה שהוא למעשה רוקן והבריח את נכסי שתי החברות, תוך התעלמות מנושים בכלל ומהתובעת בפרט.

מנגד, הנתבע, שיוצג על ידי עוה"ד מרואן חתחות, הכחיש וטען בין היתר כי אינו נושא באחריות אישית לחוב, שכן אין עילת תביעה או יריבות משפטית בינו לבין התובעת, כיוון שהקשר העסקי והמשפטי הוא בין התובעת לבין החברות. 

כלומר, המחלוקת למעשה הייתה מצומצמת, והתמקדה בשאלה האם הנתבע אחראי אישית לחוב כלפי התובעת.

"קליפה ריקה"

השופט הבכיר שכיב סרחאן הבהיר כי מדובר בחברות משפחתיות-פרטיות קטנות, שמעבר למעטה המשפטי, מנוהלות כעסק פרטי לכל דבר. הנתבע ורק ניהל אותן כמקשה אחת ושלט בהן ביד רמה, ולמעשה היה הכח היחידי שפעל בהתקשרות העסקית עם התובעת.

השופט התרשם שההפרדה בין החברות השונות נעשתה אך ורק למראית עין וכלפי חוץ, כשלמעשה הייתה זו "קליפה ריקה", כלשונו, ואף לא הייתה הפרדה כלכלית בין הנתבע עצמו לבין שתי החברות. 

בנוסף, לאחר ששמע את עדי התובעת, השופט השתכנע כי הנתבע אכן פעל בחוסר תום לב כלפי התובעת לאורך הזמן כשגרם לה להאמין שהחברות שבבעלותו יכולות לפרוע את החוב ולמעשה עשה בהן שימוש ציני על מנת להימלט מחובות שלא כדין.

בתוך כך השופט הוסיף כי הנתבע אף פעל בניגוד לחוק בנוגע לעריכת דוחות כספיים שנתיים ודיווח אמת לרשויות המס.  

לפיכך, השופט סבר כי זהו אכן מקרה נדיר המצדיק לבצע הרמת מסך ולחייב את הנתבע אישית בחובות החברות.

"הנתבע אחראי, באחריות אישית, לחוב כלפי התובעת, הן באחריות נזיקית, הן מכוח חובת תום הלב והן מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות של החברות", קבע השופט.

התוצאה הייתה שהשופט קיבל את התביעה וחייב את הנתבע לשלם את החוב, על סך 211,656 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כ-55,000 שקל.

לקריאת פסק הדין 

• ב"כ התובעת: עו"ד יצחק לוי
• ב"כ הנתבע: עו"ד מרואן חתחות

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר איננו נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.