לאחרונה ניתן פסק דין בבית משפט השלום בעפולה בתביעה שעילתה הרמת מסך ההתאגדות של חברה בע"מ וייחוס חובותיה של החברה לבעל מניותיה.

בית המשפט קבע כי  "... חוק החברות אינו מבחין בין מנהל ו/או בעל מניות "פיקטיבי" לבין בעל "מניות ומנהל אמיתי..." וכי במקרה שבו בעלים של חברה פועל באמצעות החברה על מנת להונות ו/או לקפח נושה של החברה ו/או פועל תוך נטילת סיכון בלתצי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה אזי ניתן לייחס לו את האחריות לתשלום חובותיה של החברה וזאת חרף עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ.

מן המפורסמות היא כי  "...הרמת מסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק, והיושר ושמירה על טובת הציבור" (רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר (19.6.00)). כאשר באותו עניין, הרים בית המשפט את המסך החוצץ בין שתי חברות שנמצאו בבעלות זהה ואשר לא היה כל הגיון כלכלי להפריד ביניהן, זולת רצון הבעלים להתחמק מפירעון החובות לנושים.  ובוודאי שלא יכולה להישמע לו  הטענה כי אין לו מושג על הנעשה בחברה.

הואיל והתופעה של פתיחת חברות סדרתית על ידי בעלי מניות אשר, מקימים חברה, צוברים בה חובות ואחר מכן מעבירים את הפעילות מהחברה המפסידה לחברה חדשה שפתחו, במטרה להתחמק מנושי החברה הינה תופעה מוכרת במחוזותינו, הכיר בית המשפט בפעילות זו כפעילות שנועדה להונות ולקפח אדם ולהתחמק מתשלום חובותיה של החברה ומשכך לשם עשיית הצדק והשמירה על טובת הציבור – ירים בית המשפט את מסך ההתאגדות בין החברות ובמקרים מסוימים גם יטיל אחריות אישית על בעל המניות ו/או על הדירקטור של החברה. 

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר איננו נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.