לאחרונה אני נתקלת בלא מעט פוסטים שעוסקים במנהלים וביכולות הניהול שלהם.
מעצות לניהול טוב ועד שיח על כך שמנהלים רבים מגיעים לתפקיד ללא מיומנויות מתאימות ויכולת לנהל.

אכן ניהול הוא מקצוע.
יש צורך ללמוד לנהל.

לרוב ארגונים מקדמים את העובדים הטובים שלהם.
פעולה שעל פניו היא הגיונית.
היית עובד טוב.
הצטיינת בתפקידך
אני מתגמל אותך
ומקדם אותך לתפקיד בכיר יותר.

הבעיה היא שהקידום לתפקיד בכיר יותר - תפקיד ניהולי,
כבר לא דורש את אותן מיומנויות של התפקיד המקצועי,
אותו ביצע העובד קודם לכן.

כעת יש דברים אחרים,
חדשים שעל העובד לדעת לעשות.

לקבל החלטות ברמה מערכתית,
לנהל יחסים עם כפופים,
להתמודד עם פוליטיקה ארגונית בדרג הניהולי,
להתנהל עם ניהול זמן ומשימות באופן מורכב יותר ועוד ועוד.
מעטים הם אלו שמגיעים לתפקיד עם כשרון טבעי לכל המורכבויות שיש למנהל להתמודד איתן.

כך נוצר מצב שמנהלים רבים לא מצליחים להתמודד עם השינוי והמעבר לתפקיד ניהולי.

חלקם יצליחו ללמוד ולעבור את המשוכה הזו בשלום.
רבים יתקלו בקשיים והתמודדות עם מצבים מאתגרים,
שיצרו עליהם לחץ נפשי לא פשוט.

נכון היה, אם ארגונים היו מבינים כי כמו כל מקצוע גם ניהול מצריך כישורים ספציפיים
ויש ללמוד ולהתכונן אליו.

גם ארגונים שמודעים לכך לרוב יסתפקו בכמה סדנאות או הרצאות בתחום.
יש בהן ערך ואני לא מורידה מחשיבותן.
אולם הן לא מספיקות.

בסופו של דבר כל מנהל זקוק להתייחסות שונה.
כל אחד בא עם סט כישרונות אחר וזקוק לתמיכה בתחומים אחרים.

לכן אין תחליף לעבודה פרטנית - אישית עם כל מנהל.
אימון וליווי מנהלים היום הוא לא מותרות
הוא מצרך חשוב לארגון שרוצה לבנות דרג ניהולי שיהווה הנהגה ארגונית ויצעיד אותו קדימה להישגים.