בארגונים אנחנו אוהבים לחשוב בגדול.

תוכנית אסטרטגית, חזון,

שינוי מבני, מהלך רוחבי וכיו"ב.

אבל בשטח, לא מעט

מהלכים גדולים נתקעים.
לא בגלל שהם לא נכונים,
אלא בגלל הפער

בין גודל ההחלטה

לבין היכולת ליישם אותה בפועל.

אותו דפוס קורה גם ברמה האישית.

מנהלים ועובדים לא נתקעים

בגלל חוסר כישרון.
הם נתקעים בגלל

גודל הצעד שהם מנסים לעשות.

ככל שהמהלך גדול יותר,
כך הסיכון הנתפס גדל,
החשש מביקורת או מכישלון גדל,

 והנטייה לדחות עולה.

ולעיתים אף נוצר ממש שיתוק.

וכשאין תנועה,
אין שינוי.

תנועה קטנה ועקבית
עדיפה על החלטה גדולה שלא מתממשת.

התפתחות מקצועית,

בדיוק כמו שינוי ארגוני,
נבנית מצעדים קטנים ומדורגים.

שיחה אחת שמתקיימת,
הגדרת ציפיות ברורה יותר,
האצלת סמכויות מדויקת יותר,
משוב שניתן בזמן

משימה ראשונה בפרויקט גדול ועוד...

לא דרמה.
תנועה.

פעולה קטנה שמבוצעת בפועל,
מביאה להצלחה,

הצלחה מייצרת ביטחון,
ביטחון מאפשר מהלכים

רחבים יותר בהמשך.

כך נבנית צמיחה יציבה.
כך נוצרת מנהיגות אפקטיבית.

במקום לשאול מה המהלך הגדול הבא

בארגון או בקריירה,
שווה לשאול:

מה הצעד הקטן שאנחנו יכולים ליישם כבר השבוע?

אשמח לשמוע
איזה צעד קטן אתם בוחרים לבצע.