האם הרשת החברתית עוזרת להיחלץ מהבדידות? לאנשים רבים ישנה אשליה שכמספר החברים הוירטואליים שלהם, כך כמות הקירבה שהם חווים. למעשה, אדם יכול לחוש בדידות קיומית, והחיבורים ברשת הם רק מסווה לבדידות שלו. אם השיח ברשת הוא תוספת לקשרים הממשיים שלו – יש בהם ערך מוסף. אם אדם אינו מסוגל לצאת מהבית, עקב מגבלות פיזיות שונות – הקשרים האלה יכולים למלא חללים ריקים. מתי קיימת, לדעתי, סכנה והקשרים הוירטואליים מגבירים את הבדידות? ראשית, אם התחליף הופך לעיקר. שנית, אם העיסוק הוירטואלי מונע יצירה ממשית של קשרים. שלישית, אם השימוש נועד כדי לפגוע, כגון ליצור חרם על ילד תוך שימוש אלים ומסוכן ברשת. רביעית, אם הדמות הוירטואלית שהאדם מאמץ לעצמו מנותקת מ"האנשי הממשי" שלו, הוא מרגיש בודד בתוך המון של קשרים בלתי ממשיים. לדוגמה: אם הדמות שהוא מאמץ היא אידיאלית, של אינטלקטואל, מבריק, בעל ביטחון עצמי וחברותי, בעוד ש"האני האמיתי" הוא של אדם חרד ומבודד. היכולת ליצור קשר ממשי בדרך כזו היא בעיתית. עבודת הרשת (networking) היא אחת הדרכים השיווקיות היעילות ביותר. הרשת היא הדרך הטובה ביותר לרכוש מידע במהירות וללא מאמץ. הרשת היא דרך מעולה כדי להשלים קשרים, כאשר ישנה תשתית טובה של יחסים ממשיים. אבל הרשת החברתית עלולה גם להוות אשליה לקשרים...