מיכל תודה על השאלה המאתגרת, אני לוקחת לעצמי קצת זמן למחשבה לפני שאשיב לך. תודה על השאלה, מבטיחה לת התיחסות הולמת בקרוב. זהר

שלום מיכל ותודה על השאלה החשובה. ראשית לשאלתך האם טיפול הנעזר בבעלי חיים יכול לעזור לאנשים הסובלים מדיכאון. התשובה היא חד משמעית כן. הרבה פעמים כשאני מספרת לאנשים על עיסוקי, הם ממהרים לספר לי על חיית המחמד האישית שלהם ואיך נעזרו בה ברגעי משבר או איך היא עזרה להם להתגבר על הדיכאון שלהם. אבל מחובתי לסייג את התשובה. הטיפול הנעזר בבעלי חיים נעשה על ידי איש מקצוע, וחייב להיות חלק מטיפול כולל יותר ,שמורכב מקשר עם פסיכאיטר, שיקבע את דרגת הדיכאון של האדם ורמת הסיכון בה האדם נמצא. לעיתים אדם אובדני כל כך מסוכן לעצמו, שאין ברירה אלה לאשפזו במחלקה פסיכיאטרית, ולהתחיל מייד בטיפול תרופתי אנטי דיכאוני. המטפל הריגשי הנעזר בבעל חיים, יכול להשתלב כתמיכה נוספת, עוד בזמן אישפוזו של האדם. (ברוב בתי החולים הפסיכיאטרים יש פינות חי ומטפלים רגשיים הנעזרים בבעלי חיים, שם הם חלק מהצוות הפרארפואי של בית החולים.) אני ממליצה שהקשר הטיפולי עם המטפל הריגשי לא יפסק עם שיחררו של האדם מאישפוז. לרב יש מסגרות של אישפוז יום שמאפשרות זאת. לא הייתי רוצה לגרום למישהו לחשוב שאימוץ כלב עבור קרוב משפחה דכאוני ללא התערבות של איש מקצוע יכול להוות תחליף לפניה לעזרה מקצועית. אני רוצה גם לעשות הבחנה בין דיכאון שמתאר בשפת היום יום מצב רוח ירוד, לבין דיכאון קליני, שמאופיין בירידה בתפקודי היום יום, חוסר חיוניות, ומחשבות אובדניות ,לעיתים מלווה גם בנסיונות התאבדות. המצב השני מסוכן מאוד ומחייב התערבות רפואית. לרב אימוץ חיית מחמד בליווי ותמיכה רגשית מתאימה , יכולים לעזור מאד בתהליך ההחלמה. אימוץ כלב מחייב את הבעלים לקום בבוקר ולצאת מהבית, מי ששרוי במרה שחורה נוטה להתכנס ולהימנע הלצאת מהמיטה, לעיתים אפילו יום שלם. בעלים של כלב לא יכול להרשות לעצמו להישאר במיטה יום שלם, הכלב יכריח אותו להתלבש לצאת מהמיטה ולהוציאו לטיול הבוקר שלו. אני רוצה להמליץ לך בהקשר זה על ספר מדהים שנקרא "ג'ני הכלבה שמצילה חתולים" , מאת פיליפ גונזלס וליאונור פליישר. זהו סיפור אמיתי על אדם שחווה אובדן קשה והגיב בדיכאון, ועל הכלבה ג'ני שהאימוץ שלה היה גם המפתח שלו לצאת מהדיכאון, וגם הוביל אותו לגלות את ייעודו החדש בחיים. מקווה שהתשובה שלי מספקת, וברורה. ושוב תודה על השאלה החשובה.

אורלי יקרה, ישנם הרבה גזעים של כלבים שמאוד מתאימים לגדול בבית, ובמשפחה עם ילדים קטנים. צארלס קוולייר, ככל הידוע לי ידידותי, גודלו די קטן, וחזותו שובת לב. מה שהופך אותו למתאים לגידול בבית עם ילדים, גם ילד צעיר יחסית יכול לטייל איתו עם רצועה ללא חשש שיגרר אחריו או שזה יהיה קשה מידי פיזית עבורו. ישנם גזעים רבים נוספים שמתאימים לאותה המטרה, שנאוצרים, פיקינז למי שאוהב את הפרוותיות שלהם, לברדורים, וגולדן ריטריבר ידועים במיזגם הטוב אך גדולים יותר. יש לזכור שניתן לאמץ כלב מעורב, צעיר או בוגר מעמותות שמשוועות לעזרה, ולעיתים לא יכולות לתת מענה לכל הכלבים הנטושים וחסרי הביית, שנמצאים אצלהם. ומעבר לנטייה של הגזע, לכל כלב יש את האופי הייחודי לו, לכן כדאי להתייעץ עם המגדל של הכלב, בכלבייה או מגדל של כלבים גזעיים, גם בין גורים ניתן להבחין למי יש יותר ביטחון עצמי ונטייה לדומיננטיות, ומי פחדן יותר, מי מתלכלך יותר מהשאר ומי מנהיג בחבורת הגורים מאותו שגר (המלטה). לרב עדיף לבחור במקרה של גורים , גור שהוא באמצע, לא הכי מפוחד , וגם לא הכי אמיץ. לא הכי נבחן ובוודאי לא את זה שהכי נוטה להתלכלך. מעבר לזה יש את המשיכה הטבעית שלכם, לרב כשבאים לבחור כלב ממקום שבו יש מספר כלבים למסירה,או למכירה יהיה אחד שיצוד את עינייכם ובו תתאהבו מייד, זה לא פחות חשוב מכל מה שאמרתי עד כה. וכשהכלב מגיע הביתה, החינוך צריך להתחיל מייד (לא אילוף) ,אילו הרגלים אתם מעוניינים להקנות לו. זמני טיולים קבועים, מקום בו מותר לעשות צרכים, זמני הארוחות וסוג המזון שמיועד לו ,והאם מותר או אסור לו לעלות על המיטות, הספות והשטיח. לעיתים יש צורך בייעוץ קצר של איש מקצוע, זה יכול למנוע הרבה תסכול בתחילת התהליך. שוב המון הצלחה. ואני ממליצה גם לרכוש ספר טוב המיועד למגדלי כלבים ובו הסברים מקיפים יותר על כל מה שציינתי כאן. בברכה. זהר גל טוב לחיות עם חיות.