מתי ואיך אנחנו מקבלים החלטות?

קבלת החלטות היא פעולה שאנו עושים באופן יום יומי, מספר פעמים לא מבוטל ביום.

בניגוד לבחירה אינטואיטיבית, קבלת החלטות היא למעשה פעולה קוגניטיבית המנתחת שיקולים ומבצעת העדפה של אפשרות אחת על פני אחת אחרת (או אף יותר) שאנו מעלים על הדעת באותו נושא ובאותו רגע.

בחירה אינטואיטיבית הינה בחירה שאין לנו תשובה מדוע התרחשה ובנוסף איננו משקיעים בה ניתוח קוגניטיבי של אפשרויות ושיקולים. כנשאל למה? תהיה תשובה אחת ברורה: ככה!

מודל קבלת החלטות רציונאלי הוא הדרך האידאלית לקבל החלטה, עיבוד מחשבתי קוגנטיבי הכולל זיהוי מעמיק של הבעיה או האירוע, חקירה והתבוננות, למידת השיקולים והאפשרויות, השלכות ותועלות והתקדמות לעבר קבלת החלטה. אינני מכירה רבים אשר מקבלים החלטה על פי מודל זה כיוון ורובנו איננו רציונאליים גם כאשר נראה שהננו כאלו. למעשה כולנו "בלתי רציונאליים" (בשל היותנו סובייקטיביים) ובהתאם לכך הדרך שלנו לקבל החלטות.

ברור לכולנו כי יש החלטות שאנו מבצעים במהירות הבזק ויש החלטות שלוקח לנו זמן לקבל את ההחלטה, מה שמביא החלטה כזו או אחרת להתארך הוא רמת ההשפעה של הנושא עלינו, תחושת הבטחון העצמי ותחושת המסוגלות מול הדילמה, שבעת רבדי הקיום הפנימי שלנו (שארחיב עליהם בהמשך) אך חשוב מכל ומכריע מכל הוא הפחד.

פחד כמוטיב מצמצם בקבלת החלטות

לאחרונה השתתפתי בהרצאה מרתקת שדיברה על מה החלק המוח שמצמצם ומגדיר איומים וסכנות מיד קישרתי את הנושא גם ליכולת שלנו לקבל החלטות

הפחד, מקורו במוח במערכת הלימבית ובחלק המכונה אמיגדלה אשר מעוררת את התגובה הראשונית שלנו לגירויים ומגדירה האם כדאי להיחשף לגירוי, האם ניתן להתקרב, להמשיך לפעול או שכדאי להימנע ממנו. למעשה כאשר האמיגדלה שולחת את אותותיה ומגדירה לנו שעדיף להימנע, במרבית המקרים לא מדובר בסכנה ממשית כגון נחש מתקרב או צוק גבוה, אלא רשמים והתניות המושרשים בזכרונות או סיפורים ששמענו, תחושת אי מסוגלות אשר מביאים לרתיעה ולתגובה רגשית של סכנה.

כאשר פחד הופך להיות מניע מרכזי בקבלת החלטות שלנו, אנו למעשה בד"כ נקבל החלטה מתוך אזור הנוחות שלנו כדי לא להיות במצב שבו יש סיכונים, שאנו נדרשים לפעול ולהעז, ולעמוד מול פחדינו המבעיתים- שאף מוגדלים באופן ניכר בחוויה החרדה/ הפחד אל מול קבלת החלטה. החלטות מסוג זה יהיו מצמצמות בחוויה שלהן, מורכבות מויתורים רבים, היצמדות לדברים שלא מיטבים איתנו כגון זוגיות, חברות, מקום עבודה, ולמעשה במרביתן יובילו לתחושת תסכול ומרמור.

חשוב להבין כי חלקים אחרים במוח כגון המוח הקדמי, מסוגלים לחצות את הפחד ולאפשר קבלת החלטות מתוך המקור הפנימי, הדחף הפנימי שמניע אותנו להתפתחות וחציית אתגרים, אך חלק זה במוח דורש תרגול ואימון ואינו נשלף באוטומטיות כפי שהאמיגדלה פועלת.

גם לתגובה וקבלת החלטות שאיננה מבוססת פחד יש השפעות נוספות כחלק ממבנה האישיות שלנו .. ואני מחלקת ל- 7 סוגים של מקבלי החלטות, שהם בעצם 7 סוגי הפרספקטיבות והאישיות שלנו, לכל אחד מאיתנו מרכז מניע שולט (לעיתים תרכובת של שניים) שמניעים גם את קבלת ההחלטות.

7 סוגי מקבלי החלטות :

1. תכנון וסדר – אנשים בעלי יכולת טובה לפרוט את האפשרויות, לפרט את המהלכים הצפויים ולבצע תכנון מלא של שלבי הפעולה שינקטו. הבחירה שמנחה אותם היא איפה הם מצליחים לראות יותר בהירות וסדר ואת המהלכים שיצטרכו לנקוט, פחות אוהבים שיש סיכוי להפתעות וסיכונים.
2. הנאה ותשוקה – אנשים אשר בפורטים את האפשרויות מתוך פרסטפקטיבה של נעים ולא נעים, מהנה ולא מהנה, מענג ולא מענג והבחירה שהם נמשכים אליה יותר היא הנאה על סבל.
3. תעוזה – אנשים אשר בוחרים לפי רמת הדרייב שהאופציות מעניקות להם, הם בוחרים מתוך דרייב גבוה ומוטיבציה גבוהה לפעולה.
4. רגש וחברה- אנשים אשר הבחירה שלהם מונעת מרגש והרבה פעמים גם הקו המנחה הוא הרגש של האחרים אשר משפיע על הרגש שלהם, בד"כ יובלו מתוך מצפון, חמלה, אהבה, מעורבות חברתית ולחץ חברתי.
5. ביטוי ותחושת הגשמה– אנשים אשר לא מהססים בד"כ בשל לחץ חברתי אלא חשוב להם להביא את עצמם לידי ביטוי באופן האותנטי ביותר, רבים מהם גם יבחרו בדרך שבה יהיו בולטים יותר.
6. חקירה והתבוננות (תשוקה ללמידה)-  אנשים שמרבים לחקור ולהבין, ללמוד ולאחר מכן לפעול בהתאם ללמידה ולידע שצברו, הם ילמדו את השינוי ינסו להבין את מה שעומד מולם ומה ידרש להם אך מוכנים גם לקחת סיכונים וללכת אל הלא נודע מתוך הבנה שילמדו וירחיבו את ההבנה שלהם בעקבות כך.
7. אידאות וקדושה- אנשים אשר הבחירה שלהם תהיה מושתתת על אידאלים כגון מוסר, יושרה, שיוויון. גם אם הבחירה לא המועילה ביותר עבורם באופן אישי, אך תשרת ותתאים לבאים אחריהם, תיצור שינוי ותקדים- יעדיפו את טובת הכלל על טובתם האישית.

כמובן שבדיוק כפי שהאישיות שלנו מורכבת מכמה רבדים מרכזיים מנחיים ותומכים, כך גם בקבלת ההחלטות כך שיתכן כי תראו שאתם פועלים מתוך הנאה תעוזה או ביטוי תעוזה.

ברגע שאנו מבינים מה מוביל אותנו לקבל החלטות וגם את הסובבים אותנו, אנו יכולים לתרגל וללמוד הקשבה למקבלי החלטות מסוג שונה אשר ישפכו אור על רבדים אחרים שאצלנו אינם מרכזיים. מדוע זה חשוב? ראשית כאשר אנחנו פפועלים כל הזמן מאותם מרכזים מנחים ולר מפתחים מרכזים נוספים, אנו בד"כ פועלים באותם גבולות גזרה של עצמנו, היכולת לצאת ולחקור ברבדים נוספים שאינם האוטומט שלנו הם יכולים להביא אותנו ללמידות ולצמיחות משמעותיות ביותר. בנוסף ולא פחות חשוב כאשר אנחנו פועלים ממרכז אחד או שניים אנו מחמיצים לעיתים את ההשלכות, את התכנון או את הנאה ושילוב של כמה שיותר פרספקטיבות יכול להביא לקבלת החלטה עשירה ונבונה יותר.

אם כך, כדאי להתייעץ לפני קבלת החלטה מהותית ? 

גם כאן יש אנשים שיותר מתייעצים ויש אנשים שפחות, יש אנשים שמושפעים מדעותיהם של אחרים ויש כאלו שכלל לא בהתאם גם לסוג האישיות שלהם והקבלה העצמית. בכל זאת, כדאי להתייעץ עם אנשים ששונים מאיתנו ברבדים המרכזיים שמנחים אותם וזאת כדי לקבל פרספקטיבה נוספת שהמיינד שלנו לא תמיד חושב עליה כי רבדים אלו פעילים באופן פחות בולט. היכולת להתבונן ממספר פרספקטיבות ולקבל את ההחלטה באופן מאוזן בין כל הרבדים היא יכולת מאסטרית, יש התבוננות מאוזנת והבחירה נעשית לאחר שיקול של כל הרבדים שלעיתים הם אף מנוגדים. מאסטריות כזו לא נוצרת ברגע אלא דורשת אימון ותרגול רב.

לסיכום, קבלת החלטות כקונספקט אמורה להיות רציונאלית אך בתוך החוויה האנושית אנו מורכבים מדחפים, רצונות, תשוקות וכוחות מניעים שמפעילים מערכת שיקולים שונה לחלוטין מהמודל הרציונאלי. ככל שאנו מכירים את עצמנו טוב יותר, מבינים מה מניע אותנו, איך המחשבות שלנו פועלות על אוטומט בגלל הכוחות החזקים באישיותנו, מתאפשרת לנו יכולת מדהימה והיא מאסטריות- היכולת להתבונן על כל הפרספקטיבות, להכיר אנשים ששונים מאיתנו ולהתייעץ עימם על מנת לשמוע ולהתבונן דרך פרספקטיבה רחוקה מאיתנו, ואז לקבל את הההחלטה. בסופו של דבר ההחלטה הינה אישית ואינדווידואלית.

יכולת מאסטרית זו מאפשרת לנו לפעול מחוץ לאוטומט, מחוץ לאזור הנוחות שלנו, ולפרוץ את גבולות היכולת שלנו- להתפתח ולצמוח. 

וכפי שכתבתי בפוסט אודות אתגרי השינוי בדרך אל האושר, התפתחות אישית ובחירה באתגרים ובשינויין היא חלק מהותי בתחושת האושר שלנו. לקריאת הפוסט לחץ כאן.