קווים אדומים
אנחנו טובים כשאנחנו שמים קווים אדומים.
אסור לאכול אחרי 19:00, להתנזר מפחמימות, או להיגמל מסוכרים.
אבל איך אנחנו באפורים?
לאכול רק 2 עוגיות, רק חתיכה אחת מהעוגה, בלי יישורים…
החלה של שישי, אם היה אפשר לאכול רק קצת ממנה, בלי להשאיר אותה חלולה מתוכן…
לילדים שלנו, מתי אנו מציבים להם קווים אדומים?
אנחנו מציבים את הקווים האדומים כשהם חוצים את הכביש, כשנכנסים לרכב וצריך לחגור,
בבריכה ובים כמובן לא נכנסים בלי מצופים, או לא מתרחקים מהעיניים שלנו.
ומה בנוגע לאכילה? האם אנחנו מגדירים קווים אדומים?
“נו בבקשה רק עוד ממתק אחד!”,
“אני רעב” בפרצוף כלבלב מתוקי, אחרי שעת ההשכבה
עוד ועוד תרחישי יומיום שאנו מתקשים להניח את הגבול הברור.
כמה זה נזיל, וחמקמק, איפה עובר הקו האדום?
מתי זה כבר יותר מידי?
אם בכלל אין לי כוח להתמודד ולהגדיר את הגבול ואני פשוט זורמת עם הסיטואציה?
אין נכון ולא נכון, רק כדי שנשאל את עצמנו לפעמים האם אנחנו שמנו את הגבול או שאיכשהו נגררנו לתוך הסיטואציה.
זו לא עוד דיאטה, זו דרך חיים.
גם אתם יכולים.
הלב שלי יוצא אל בני הנוער שכל כך מבולבלים מעודף המידע ומהקושי להתנהל בתרבות השפע. אני מרגישה שחסר להם משהו פשוט, יומיומי, נגיש, שייתן יד אמיתית בדרך לשינוי. היי כולם 🌸 אני הדר, דיאטנית קלינית, אבל ה