אבי שסבל מאלצהיימר נפטר. בלוויה פעלתי "על אוטומט", לא הרגשתי דבר, לא ראיתי אדם, לא בכיתי. חודש עבר והחיים שחזרו לשגרה, לא אפשרו לי לחוות את האבלות. שק הדמעות היה יבש. עברה שנה ופתאום בלי כל הזהרה או הכנה, שערי הדמעות נפתחו. שיר שנוגן ברדיו תוך כדי נסיעה לעוד עשייה שגרתית, אדם שדמה לו, ריח מוכר של בושם או סתם רגע של כלום. שם במקומות האלו נפגשת אני עם אבא ואני כל כך מתגעגעת ... שם ברגעים ההם אני חווה עד כאב את החלל שנפער בתוכי, שם אני מתחילה לטעום טעמו של שכול. אין דבר שיכול למלא חלל זה, שרק אותו "חיבוק דוב" של אבא שלי יכל למלא. מה מוכנה הייתי לתת, כדי לשמוע שנית את קולו. רק להרגיש עוד. וכשהדמעות נושרות ואין לי שום רצון לעצור אותן, מתחילות להזדחל השאלות: למה לא דיברתי איתו יותר, למה לא שיתפתי אותו, למה היו ימים שהתחצפתי אליו, למה לא מצאתי יותר זמן לבלות איתו [גם כשהיה חולה וכבר לא כל כך זכר מי אני בדיוק]. בכול פעם שנדמה לי לרגע, שאני כבר לא זוכרת את תווי פניו, פותחת אני את אלבומי התמונות שהוא כל כך טיפח, מדפדפת בדפי הזיכרונות, מנסה לקבע אותו בתוכי. רואה אותו מחייך את חיוכו הגדול והחם, את שתי גומות החן הגדולות הנטועות בלחייו שבלטו כשחייך, תהליך הפרידה ממך היה ארוך... מתת לאט לאט .....ועדיין הפרידה ממך קשה. אבא, טוב לך שם למעלה? אתה מסתדר? האם אתה ממשיך במשחקי הספורט, שכל כך אהבת? האם ממחטת הבד עדיין נחה בכיסך? האם אתה רואה אותי? האם רואה אתה את השינוי שעשיתי בחיי? עוד כשחלית התחלתי בו ולא יכולתי לבוא אליך לבקש את עצתך או את חוות את דעתך. בחרתי לעשות שינוי בחיי, לעצור את הטירוף שחייתי בו. עזבתי את עולם העסקים המתוח וה"קר", אחרי 26 שנה, ארזתי את "תרמיל נדודי" והתחלתי לצעוד בדרך חדשה עם המון אומץ ונחישות. עוברת אני מסע מרתק להבנת מהות החיים, בתהליך מדוד של התפתחות רוחנית וזוכה להאיר דרכם של אלו, החפצים בכך. וכך ... תוך כדי עבודתי חוברת אני אל אלו, הכואבים את כאב הפרידה מהורים, מבני זוגם, מילדיהם ומלמדת אותם את שלמדתי אני, לראות את הזיכרונות בפרספקטיבה מוארת. ומלמדת את תובנת ההארה, תוך הכרת ידע הצפנים בשמו של האדם, את אלכימיית האותיות, המאפשרות את פתיחת "דלתות" היכלי הריפוי דרך הטמעתם של פסוקי תהילים [בתוך תוכנו כמנטרה], המאפשרת, גם לי כאשר אני בתוך רגעי האבל/הקושי, לראות את ההוויה - את ההווה. להבין את משמעות מתנת החיים, שניתנת לכל אחד ואחד מאיתנו ... מבינה כי חיים ומוות הינן יחידות משולבות במעגל החיים, ובוחרת בחיים ...