גילה וויסמן - נתיבי הריפוי

...וכך באמצע החיים כשהיה לי הכול ולא היה בי כלום, כשחשתי את הריקנות האיומה שבחיי, כשהשגרה איימה "לבלוע" אותי, מצאתי עצמי קמה בכל בוקר מותשת, חסרת אנרגיות, "חיה על אוטומט". לא יכולה לומר שלא תפקדתי: מארגנת את הבית והמשפחה, הולכת לעבודה...חוזרת מהעבודה...מבטיחה לעצמי קצת ספורט, מבטיחה לעצמי קצת הנאה, מכינה לעצמי רשימות של "להספיק", אך חוסר האנרגיות מפיל אותי ללילה וליום חדש. מידי פעם, רגע לפני שמרוץ החיים "מפיל" אותי לשנת הלילה, הייתה עולה בי התהייה: זהו? זוהי תכלית חיי? חלל נפער בתוכי, לא יכולתי יותר להתעלם, שהרי הלך והתעצם הוא מיום ליום, "פיזרתי" האשמות לכל עבר, לא מוכנה להודות שהרגשת החוסר היא מתוכי. ... ואז החל בי מסע החיפושים ... (המשך סיפורי בבלוג שלי)