הכ

נכון יהיה לראות את התזונה כקו ראשון במניעת מחלות ובטיפול בהן. שיטת הרפואה הקונבנציונלית טובה ויעילה כאשר מגיע אדם לטיפול חירום, אבל בדרך כלל, הרפואה הקונבנציונלית אינה מטפלת בשורש הבעיה ואינה עוסקת במניעת מחלות. היא מבוססת על מתן תרופות, המכילות מולקולות זרות ורעילות לגוף האדם. 

שיטת תזונה מסוימת, המכונה "תזונה אורתומולקולרית" מבוססת על אספקת סביבה מולקולרית אופטימאלית לתאי הגוף בעזרת התזונה, ועל ידי מתן מינונים נכונים של חומרים הנמצאים בגוף באופן טבעי

'אורתו' - משמעותו 'ישר' או 'תקין', ו'מולקולרי' מתייחס לכימיה של הגוף. המונח 'אורתומולקולרי' מתייחס, אפוא, לתיקונים בכימיית הגוף. 

או בצורה מדויקת יותר  "השגת בריאות נפשית ומנטלית ושמירתה, על ידי שינוי בריכוזם של חומרים המצויים בגוף האדם באופן טבעי, כדוגמת הוויטמינים."

בשנת 1968, טבע לינוס פאולינג את המונח "אורתומולקולרי" על מנת לציין את השימוש בחומרים טבעיים ובויטמינים לשמירה על הבריאות ולטיפול במחלות.

המדענים הראשונים שחקרו את תחום הרפואה האורתומולקולרית - תחום טיפולי המתבסס על ריפוי באמצעות נטילת תוספי תזונה המתבסס על ריפוי באמצעות נטילת תוספי תזונה (ויטמינים ומינרלים).

טיפול אורתומולקולרי באמצעות תוספי תזונה מתבצע דרך שינוי רמת הריכוזים של חומרים הכרחיים הנמצאים בגופנו ונחוצים לבריאותנו.

הגישה האורתומולקולרית להשגת בריאות אופטימאלית מכירה בעובדה, שרוב המחלות האקוטיות והכרוניות, מקורן בבעיה מטבולית, שניתנת לשיפור או לתיקון אצל רוב הפציינטים באמצעות תזונה נכונה, הכוללת שימוש במינונים גבוהים של תוספי ויטמינים ומינרלים. בניגוד בולט לכך, התרופות הן חומרים מלאכותיים, אשר אינם טבעיים בגוף האדם. אין לגוף מנגנונים לפירוקם ולהפרשתם.

שלא כמו הרפואה הקונבנציונלית, הגישה האורתומולקולרית מכירה בעיקרון של אינדיבידואליות, ועקב כך ממליצה על תכנית תזונתית מותאמת אישית לכל אדם כיחיד. אין שני פציינטים זהים; וכך גם אין שתי תכניות טיפול זהות. הגישה האורתומולקולרית דורשת יישום של שני העקרונות הללו – אינדיבידואליות ושימוש במינונים אופטימאליים (גבוהים לפי הצורך) של ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו וחומצות שומן חיוניות.

רופא שיניים בשם ואסטון פרייס, סייר בין שנות העשרים והשלולים של המאה העשרים, בקרב שבטים "פרימיטיביים", וחקר את ההבדלים הבולטים בין בני השבטים הניזונים לפי מסורתם, לבין בני אותם שבטים שבאו במגע עם העולם המודרני והושפעו ממזון "מודרני". ההבדלים ביניהם היו בולטים ביותר: אצל ה"פרימיטיביים", הוא מצא חיוניות ובריאות כללית מעולה, העדר מוחלט של עששת שיניים ודלקות חניכיים. כמו כן, נמצא שיעור נמוך מאוד של מחלות ניווניות וזיהומיות, בהשוואה לבני אותם שבטים שניזונו מאוכל "מודרני". הבדלים אלו הופיעו בתוך דור אחד, ואפילו בקרב אחים. עבודתו הוותה הוכחה חותכת לכך שתזונה לקויה היא הסיבה העיקרית הגורמת לבריאות ירודה.

אומרים, שכאשר מושג חדשני מוצג בפני קהל של 100 איש, 96 מהם יפסלו אותו על הסף, ורק 4 יהיו פתוחים לאפשרות שאולי הוא נכון. כך קרה בשנת 1747 באנגליה, כאשר סר ג'ימס לינד גילה שמתן פרי הדר אחד ליום ימנע וירפא את מחלת הצפדינה האיומה, שהשמידה אחוזים גדולים מיורדי הים באותם ימים. הרופאים "ידעו" שדבר כל כך פשוט לא ירפא מחלה קשה, ורק לאחר מותם של 100,000 מלחים במשך 40 השנים הבאות, הוכנסו פירות ההדר לתפריט של חיל הים, ונעצרה המגפה.

ניתן למצוא סיפורים רבים כאלה, כגון מה שאירע לפני כ-150 שנה, כאשר ד"ר איגנץ סמלויס הציע לרופאים לרחוץ ידיים בין לידה ללידה. אף על פי שבמרפאה שלו, ירדה התמותה בתשעים אחוז ביחס למתרחש במרפאות אחרות, הוחרם ד"ר סמלויס על ידי עמיתיו, ש"ידעו" שאין קשר. ושמא תאמר שכאלה מקרים שייכים לרפואה הפרימיטיבית של העבר, אבל בימינו, בהם הרפואה היא מדעית, כאלה דברים כבר לא קורים, לכן, אשתף אתכם בכמה "סודות":
 זה 60 שנה, עוסק ד"ר אברם הופר מקנדה בהצלחה רבה, בריפוי חולי סכיזופרניה בתזונה, על ידי שיפורים באיכות המזון ונתינת ויטמינים במינוני-ענק.
 ד"ר ויליאם קאופמן דיווח עוד לפני שנת 1950 על התועלת הרבה, שהפיקו חולי דלקת מפרקים ממינונים רב-גרמיים יומיים של ויטמין B3. 

 לפני 50 שנה, הציגו האחים וילפרד ואוון שוט מאונטריו שבקנדה, תוצאות מרשימות מאוד שהושגו כתוצאה מטיפולים במחלות לב ובכוויות, באמצעות מתן מינונים גבוהים של ויטמין E . 

בזמן מגפת מחלת הפוליו בשנת 1948, טיפל ד"ר פרדריק קלנר מקרוליינה הדרומית שבארה"ב בעשרות ילדים, על ידי מתן מינוני-ענק של ויטמין C, ובכך נמנעה מכולם תופעת השיתוק.
דר' קלנר הנ"ל ומרפאים רבים שהלכו בעקבותיו טיפלו בהצלחה באותה דרך ברשימה ארוכה של בעיות רפואיות: הפטיטיס, דלקת ריאות, מחלת הנשיקה, שפעת, סוגי הלם שונים, אלרגיות וכו'.

ד"ר מקס גרסון הצליח לרפא חולי סרטן סופניים באמצעות התזונה. ההצעה להעניק מיליוני דולרים לצורך חקר שיטתו, נפלה על חודו של קול בוועדה מיוחדת של הקונגרס של ארה"ב בשנת 1946.

(הכתוב לעיל מבוסס על מאמרו של  ד"ר דולב גילמור, תזונאי( R.Nu,

נס טקסט כאן