זהירות! זה מדבק
- לפני תשע שנים, בעודי מדריכה קבוצת משפחות במרכז המבקרים בשטראוס, ניגש אליי ילד כבן שמונה הביט עלי עם המטפחת על הראש ושאל: ״יש לך סרטן נכון?״אמא שלו דחפה לו מרפק, אבא שלו סינן לו משהו ואני רק חייכתי אליו ואמרתי: ״נכון מאוד, אתה ילד נבון״ והעברתי ידי על ראשו בחיבה.לו רק היינו כולנו כמו ילדים, בלי המסננות והפילטרים, בלי לדפוק חשבון מי ומה יגידו... אבל אנחנו לא, אנחנו מבוגרים בעולם של נורמות חברתיות שאינן חופפות להיגיון הבריא, הגיון שאומר, אל תפחד לשאול, לדבר! אל תפחד להגיד:היי אני פה בשבילך, בלי להזיז את הראש הצידה ולמלמל ״אוי מסכנה״ או ״וואי את כל כך גיבורה״אנשים מתבלבלים שהם רואים קרחת, אנשים חושבים שאנשים חולים לא רוצים לדבר על המחלה שלהם.נפגשתי לפני כשנה עם חברה מלימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית, שם בשנה שנייה אובחנתי עם הסרטן. שאלתי אותה, מתוך סקרנות, מה הקרנתי אז? איך היא הרגישה בנוכחותי. היא אמרה: ״הייתה תחושה שאת מסמנת ״אל תתקרבו קרוב מדי, אני לא מעוניינת לדבר על זה...״ימים רבים גלגלתי את המשפט שלה בראשי בניסיון להבין את החידה. הרי הייתי הכי פתוחה לדבר על זה, אולי אפילו נואשת לפרוק ואיכשהו תמיד הרגשתי שאם אעשה זאת, אכביד ואעיק על אנשים.. כי אנשים לא יודעים מה לעשות במצבים כאלהולמה בעצם?אתם מבינים מה קורה פה? התפיסה הזו, הלא הגיונית יוצרת מעגל קסמים- אנשים חולים לא רוצים להכביד ברגשותיהם האמיתיים, כנראה מקרינים סגירות כזו, האנשים הבריאים מתפתלים עם עצמם, מה להגיד, איך להגיד ומרב התלבטות פשוט נסוגים אחורה.זה בעצם מאשש לאדם החולה שסגירותו מאוד נוחה לאדם הבריא שעומד מולו וכך נוצרת הסתרה, הדחקה, אי יכולת לדבר על מה שקשה לי ואיזושהי מציאות מדומה שכך צריך להתנהג.כמו מחלה מדבקת, כולנו נדבקים בזה, גם שאנחנו מלווים אדם שעבר אובדן לדוגמא... כל כך מפחדים לגעת בפצע שהוא פשוט ממשיך לדמם שם, שחלילה לא נצער את המתאבל עוד יותר והוא רק חושב לעצמו: הם בטח כבר לא יכולים לשאת את הכאב שלי, את הצער והבכי...לעיתים כפי שקרה לי, התקופות הקשות הללו בחיים, מייצרות ציניות והומור שחור שגם אותו קשה לאנשים להכיל...ואז מבלי ששמת לב הפכת לבן אדם סגור, ציני, שמפחד לדבר על רגשות. קטע הא? זה בכלל לא מי שאתה!אז הנה, אני מחליטה, לא עוד! אני קמה וקוראת לכולנו לעצור ולחשוב על זה, בלי מסננות, בלי פילטריםלהגיד משפט כמו: ״זה די חרא המצב הזה הא?״או:״אני פה אם אתה רוצהאו צריך וזה לא מכביד עלי, תרגיש הכי חופשי״או:״מותר לשבור קירות ואם צריך אני אשבור אותם יחד איתך...״אז בואו נשבור את קירות השתיקהבואו נעזור לחבר במצוקהתיזהרו זה מדבק...רצים איתי על הרעיון?
נעמה משלי - ייעוץ סוציאלי רפואי ושיקומי למשפחות
שמי נעמה משלי ובהכשרתי אני עובדת סוציאלית מזה 8 שנים. ייעוץ סוציאלי פרטי הינו תחום חדשני בישראל. אדם המספק שירות שמרכז למשפחה את כל צרכיה הבירוקרטים והמנהלתיים בעת משבר רפואי. יועץ סוציאלי הוא בדרך כ